חולמת צלילים (מרץ 2022) משחקי הבקבוק

חולמת צלילים 30 – יוצא למלחמה

on
אוקטובר 19, 2022
סקוט וינסטון
סקוט וינסטון

סקוט

"למה יש לי הרגשה שלא הוקל לך?" שואל אותי דן.

"זה פשוט מאד. כל המילים שנאמרו פה היו לעיניכם בלבד. אבי רותח עליי, מרגיש שבגדתי בו. הנקמה עוד תגיע.

ובכל זאת, אני מרגיש שלם עם עצמי שפתחתי את הדלת וסגרתי את האחרת.

אם הייתי צריך דחיפה לעשות מה שעשיתי קבלתי את זה בזכותו. הוא הזכיר לי למה אני עושה זאת." אני לא חוסך במילים. אני מרגיש שאני צריך לנקות הכול מהלב.

"אני איתך סקוט בכל מה שתחליט לעשות. אני אדבר איתך בכנות. המילים של אביך צרמו לי. האופן שבו הפך את הכעס למתיקות היה מהיר מידי.

ברור לו, ביחוד כשראה אותנו יחד, שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אין לנו סיבה להסתיר זאת. זה הצליח בגדול עם השלישייה ואני יודע שאנחנו נשחזר את ההצלחה בפרויקטים אחרים, ביחוד כשיש בינינו הבנה של מה אנחנו מוכנים לעשות ועל מה אנחנו מעדיפים לוותר," אומר לי דן את המילים שאני זקוק לשמוע.

*

מהיום הראשון בו פגשתי את דן סקיי, כשישבנו אחד מול השני עם ההצעה שהגיש לי לגבי השלישייה, ידעתי שזאת עומדת להיות חברות מיוחדת במינה. אני יודע שלא טעיתי.

אין ספק שהרעיונות שלו היו טובים בהרבה יותר מאלה של אדריכלים מנוסים ממנו. לא כי היה רעב לקבל את העבודה, אלא מהסיבה הפשוטה שהוא מאד מוכשר. אני יכול להעיד על כך כי ראיתי לא מעט אדריכלים בימי חיי שכן אני עובד עם אבי יותר מעשור.

*

"אתה מבין דן," אני אומר לו מהורהר, "כשחשתי שאני במשבר וביקשתי להתרחק, אבי רצה עדיין לאחוז בי. עכשיו אני מבין שזה היה מתוך הצורך שלו לשלוט על חיי. אולי הוא הרגיש, מה שעדיין לא ידעתי, שלבסוף ארצה לעזוב."

"אני לא יודע מה לומר לך. כל כך חלמתי שאזכה לעבוד עם אבי. מכל ילדיו אני היחיד שדומה לו. לא זכיתי לכך שכן הוא נפטר לפני שסיימתי את לימודיי. אני רוצה להאמין שזה לא היה כך, אבל אני לא יודע מה היה קורה באמת," אומר דן.

"כפי ששמעתם אני חייב לברוח. יש לי משא ומתן לנהל," אומר כריס ונפרד מאתנו.

דן יוצא איתו ואני נשאר לבד.

המחשבות שלי נודדות ליסמין. אני מרגיש שאני עוד לא מוכן להתחיל איתה במסע כיוון שאני שומע בראשי את תופי המלחמה ברקע.

אני רק יכול לנחש מה קורה כעת בבית הוריי. את כל הכעס שאבי מוציא על אימי בצעקות רמות, מכנה אותי 'הבן שלך.'

אני מתלבט האם לשלוח לה הודעה. אני מצטער שהיא תהיה זו שתספוג את כל התסכול שלו.

ככל שאני חושב על זה אני מבין יותר כמה האגו שלו, הרצון שלו להכתיב לי את חיי, הוא שהרחיק אותי ממנו. ואני בהחלט מרגיש שאני מתרחק.

מצד אחד אני זקוק לחום ולרוגע שיסמין יכולה להעניק לי, מצד שני אני לא יכול להכניס אותה למערבולת. אני חייב לבוא אליה נקי.

על המסך עולה הודעה ממשחקי הבקבוק ותופסת את תשומת ליבי.

אני מתפלא לראות שתמונתו של אנדרה לא מופיעה.

חברים,

כבר כמה שבועות אנחנו במשא ומתן לגבי המיקום בו יערכו המשחקים.

לצערי עקב נזקי הסופה האחרונה באזור, נסגר קו החוף עד להודעה חדשה, ואנחנו נאלצים לדחות את תחילת המשחקים.

בינתיים אנחנו מוסיפים קבוצות נוספות למשחקי הבקבוק ברשת ומזמינים אתכם להשתתף בהן.

אני מצרף לכם את רשימת הקבוצות החדשות.

מקווה שנתראה בקרוב,

שלכם,

אנדרה

מנהל קבוצת משחקי הבקבוק לחוף האוקיינוס.

אני מתוסכל. מאיפה אני יכול לדעת באיזה קבוצה, אם בכלל, יסמין תשחק.

אני נכנס לראות את הקבוצות החדשות. מסתבר שכולן קבוצות של אחת עשרה בלילה. 'יופי,' אני רוטן, 'ולאיזה מהן נרשמת?'

אני שומע התראת הודעה ומקווה בכל ליבי שזאת יסמין. הודעה היא מדן.

דן סקיי:

אל תבקש ממני לשחק ברשת. זה לא בשבילי.

יש היום משחק של הניקס, אם בא לך אני בדירה.

אני כל כך חסר מנוחה והמשחק נראה לי פתרון מעולה להעביר את הלילה. אנחנו מזמינים פיצה וצופים באופן פעיל במשחק. שנינו צועקים הוראות לשחקנים. זה בדיוק מה שהייתי זקוק לו. ערב של גברים שלא מדברים על כלום פרט למשחק.

*

שחר של יום חדש

אני קם כהרגלי מוקדם ויוצא לריצה. אני מרגיש את המתח בשרירים שלי וחייב לפרוק אותו.

המוסיקה זורמת לראשי דרך האוזניות והראש שלי ריק ממחשבות.

אמנם אני שומע שנכנסות הודעות אבל לא מתעכב לקרוא אותן.

גם כשאני מגיע הביתה אני נכנס קודם להתקלח. מה שזה לא יהיה, זה יכול לחכות.

אני מתלבש ויורד למטבח להכין קפה. רק אז, כשהקפה מונח לפניי אני לוקח את הנייד ופותח את תיבת המייל.

האם אני מופתע לראות שאבי שלח לי מייל? ממש לא.

לכבוד

מר סקוט וינסטון.

הריני לאשר את קבלת הודעתך על התפטרותך.

כיוון שאתה עוזב מרצונך אין אתה זכאי לפיצויי פיטורין.

אני מפסיק לקרוא ומניח את הנייד בצד. 'באמת זה מה שחשוב לך. למה אני לא מופתע?'

אני מרגיש צורך לכתוב לו שינשל אותי מרכושו, אבל יודע שאין צורך שאוסיף שמן למדורה. אני לא אראה לו מה אני מרגיש.

אני ממשיך לקרוא.

כיוון שהפרויקט של השלישייה הוא שלך, חברת וינסטון ובניו חברה להנדסה מסירה את אחריותה ממנו.

שלחתי הודעה לחברת הניהול שחברתי מסיימת את ההתקשרות איתה לאלתר.

הבניין בו ממוקמת חברת הניהול הוא בבעלותי הינך נדרש להעביר לי תשלום עבורו.

במידה ותבחר לא לעשות כן, אראה עצמי רשאי למכור אותו  לפי ראות עיניי.

אני מאחל לך בהצלחה בדרך בה בחרת.

מר ג' וינסטון

מנכ"ל ובעלים

 אני מתקשר לכריס. "אני שולח לך את המייל שקיבלתי מאבי. תדבר איתי אחרי שתקרא אותו," אני אומר לו בקול מאופק.

"אני מניח שאתה לא מופתע, לא מהמייל שהגיע ולא מתוכנו. תישאר איתי על הקו בזמן שאני קורא אותו," אומר כריס וקורא אותו בקול רם.

"יש משהו שאני רוצה לבדוק," הוא אומר לי.

"בדיוק מה שחשבתי," הוא אומר בטון מרוצה, "תקרא איתי את מה ששלחתי לך."

אני פותח את המייל ורואה את רישום החברה של אבי.

"מעניין האם אחיך יודע שאחוז המניות שלך בחברה גבוה משלו," הוא לי, "סקוט יש לך שלושים אחוז מהחברה. את זה הוא לא יכול לקחת ממך בלי לתת לך תמורה.

אני עדיין לא מתכוון להעלות את נושא המניות אלא רוצה לשמוע ממך מה בכוונתך לעשות.  חשוב לי שתדע שNew Horizon כבר חברה פעילה."

"אם כך אני מבקש שתכתוב חוזה התקשרות בין החברה החדשה לחברת הניהול. אני מאד מרוצה מתפקודה.

אני אשלח לך את החוזה שיש להם עם החברה של אבי," אני אומר, נכנס לענן שלי, מוריד ממנו את החוזה ושולח לכריס.

"מעולה. אם תרשי לי אכנס איתם למשא ומתן כדי להוריד את העליות," אומר כריס.

"אני סומך עליך," אני עונה לו ללא היסוס.

"אני מבין אם כך שאתה מעוניין לרכוש את המשרדים של חברת הניהול," אומר כריס, "העובדה שהם משלמים שכירות תקל עליך.

אני אערוך סקר שוק לגבי שווי של הנכס ואחזור אליך. נשב יחד על הצעה. אם יש צורך יש לי קשרים מעולים בבנק שיעזרו לך לממן את הרכישה."

"כריס, קיבלתי משכורת גדולה כל חודש. אני רווק, כמה אני כבר מוציא? יש לי חסכונות לא קטנים בבנק," אני משתף אותו.

"מה לגבי הפנטהאוז שלך?" אני שומע את קול תקתוק אצבעותיו על המקלדת, "אני רואה שהוא רשום על שמך. האם שילמת תמורתו?"

אני שוב נכנס לענן שלי ומעביר לכריס את ההסכם בין אבי לביני בנוגע לרכישה.

אני שומע אותו קורא את המילים מתוך ההסכם.

מוסכם בינינו שדירת הפנטהאוז במגדל בלו ספייר תועבר על שמו של סקוט וינסטון בתמורה על ויתור חלוקת הדיווידנד לשנת 2021.

"רק שתדע שאת המיסים על הדיווידנד העברתי לרשויות המס," אני ממהר להוסיף.

בלי לדעת שאמצא את עצמי במצב התגוננות מול אבי, היה לי חשוב להסדיר את הכול מבחינה חוקית.

"אני שמח לשמוע," אומר כריס, "כי זה בדיוק מה שעמדתי לשאול אותך.

אני אחזור אליך כשאסיים את כתיבת החוזים. בינתיים רצוי שתאשר לו את קבלת המייל."

 *

לא נותר לי אלא לחכות שכריס יחזור אליי. אני לוגם את קפה שהתקרר ונכנס לרשת החברתית לראות אם יסמין העלתה משהו.

אני מרגיש כאילו המילים שלה נכתבו עבורי.

יום אחד,

בלי שהרגשת,

העננים מתחילים לנוע,

להתפזר כל אחד לכיוונו,

וקרני שמש מבצבצות

מבעדם…

'סבלנות, זה מה שאתה צריך. לגבי העבודה, ובעיקר לגביה,' אני חושב בליבי.

אני מבין שהיא בסערה. חשבתי שאפגש איתה במשחקי הבקבוק לחוף האוקיינוס, אבל כעת כשזה נדחה אני מרגיש שעליי לפעול, שלא יהיה מאוחר מידי. היא אישה מדהימה ואני לא רוצה שגבר אחר יקדים אותי במסע אל ליבה.

סקוט וינסטון:

מתוקה שלי,

ימים לא פשוטים עוברים עליי.

לא מפסיק לחשוב עלייך,

מתגעגע, סקוט.

 

אני מניח את הנייד בצד. הקפה קר מידי לטעמי ואני שופך אותו לכיור.

אם יש משהו שתמיד יש לי במקרר זה מיץ תפוזים. אם כבר לשתות משקה קר עדיף שאמלא לי כוס ממנו.

כאשר אני פותח את המקרר וניגש לקחת את הבקבוק אני משנה את דעתי ומכין לי קערה עם דגני בוקר.

יסמין דהרמה (חולמת צלילים)

יסמין

עשר בבוקר

העובדה שאני למעשה מחוסרת עבודה היא שגורמת לי הבוקר להתפנק.

אני עדיין מסוחררת מאושר מהמילים ששולחים לי הוריי. אני קוראת אותן שוב ושוב ולא מאמינה איך מה שלא העזתי לחלום מתגשם.

המילים שכתבה אימי במייל בו סיפרה בגלוי לב דברים שמעולם לא ידעתי, כמו על מחלת הסרטן בה חלתה והייתה הסיבה לכך שלא יכלה ללדת עוד, על המלחמה האמיצה שניהלה רחוק מעינינו, ובעיקר על החרטה הגדולה שלה, מהדהדות במוחי.

"ג'סי שלי, פחדתי פחד מוות שאמות. לא רציתי שתקשרי אליי יותר מידי והתרחקתי. פחדתי שאאבד את אביך בשל אובדן נשיותי, וגם ממנו התרחקתי.

אני עדיין לא מאמינה שאביך סלח לי. אני רוצה להאמין שגם את תקבלי אותי חזרה לחייך.

אביך שיתף אותי בכל מה שעבר עלייך, ובעיקר בקשר לאהבתך וכשרונך האדיר כרקדנית.

את חושבת שאני לא יודעת?

ראיתי אותך רוקדת כמעט מיום שהגחת לעולם. כשרק עשית את צעדייך הראשונים, רקדת.

אני לא יכולה לחכות לראותך רוקדת.

אבא סיפר לי הכל. כולל על המרכז לאומנויות.

אני מבקשת שלא תפסיקי לרקוד. אני בטוחה שתמצאי את המקום שיתאים לך. אני מעזה להציע לך שאולי נמצא לך מקום משלך ילדה מוכשרת שלי.

זהו בינתיים.

אוהבת, אימא

אם הייתי צריכה אישור לכך שאני בדרך הנכונה, הוא בא בדמות המילים ששלחה לי אימא.

אני מתמתחת, קמה מהמיטה וניגשת למטבחון.

אני מחייכת כשאני רואה על השיש קערה ולידה קופסה של דגני בוקר. מייפל דואגת לי גם כשהיא לא פה.

אני מוציאה חלב מהמקרר ושופכת לתוך הקערה.

הנייד מצלצל מהחדר שלי ואני ניגשת להביא אותו.

הלב שלי קופץ משמחה כשאני רואה את הודעתו של סקוט. אני משערת שגם הוא מאוכזב מכך שהמשחק לא יתקיים.

יסמין דהרמה:

מצטערת לשמוע שעוברים עליך ימים קשים ומקווה בשבילך שהשמש מעליך תאיר במהרה.

קיוויתי שנתראה במשחק לחוף האוקיינוס אבל מסתבר שזה לא יקרה בקרוב.

אני לא מתכוונת לשחק ברשת. אתה יודע למה…

מתגעגעת, יסמין.

אני שבה וקוראת את המילים אבל לא רואה סיבה לשנות אותם. אני רוצה להיות איתו ואין טעם שלא אראה לו זאת.

סקוט וינסטון:

אני יכול להתקשר?

 יסמין דהרמה:

בטח. אני פנויה.

"היי מתוקה," אני שומעת את קולו, "אני מבין שאת בהפסקה."

"פרשתי מהמכון לאומנויות הריקוד," אני משתפת אותו, "אני לא עובדת כעת." אני מתלבטת האם לשתף אותו בקשר לרכישת הבניין, אבל נזכרת שהוא אמר שהוא בתקופה קשה.

"את בסדר?" הוא שואל בדאגה.

"אני בסדר גמור. ספר לי מה איתך?" אני מעבירה את הכדור אליו.

"התפטרתי מהחברה של אבי והוא פתח במלחמה נגדי הוא דורש…" פתאום הוא משתתק.

קשה לי עם השתיקה הזאת. זה מעיק עליי.

"לא התכוונתי לחטט בחייך. אתה לא צריך לדבר על זה," אני אומרת לבסוף.

"מתוקה שלי, את כנראה לא קולטת שאני רואה אותך חלק מהחיים שלי. את יכולה לשאול אותי הכול. השתתקתי כי אני לא יודע אם יודעת מי אני," הוא אומר.

"אני לא מבינה. אתה מוכן להסביר לי?" אני שואלת.

"אז את לא יודעת," הוא קובע, "למרות שאת יודעת את שמי."

"סקוט, התאהבתי בגבר שאתה. אני לא כזאת שמחפשת כל פרור מידע על אדם. אני לא מאמינה למה שכותבים במדורי הרכילות, ולכן לא, לא קראתי עלייך אם זאת השאלה."

"על שלישייתה מגדלים בלו ספייר, ג'ייד ודיאמונד שמעת?" הוא שואל.

"מי לא שמע עליה?" אני צוחקת.

"אני המהנדס שבנה אותם," הוא עונה לי ומשאיר אותי פעורת פה.

אני לא מצליחה להגיב. אלה שלושת הבניינים היוקרתיים ביותר בעיר וסקוט בנה אותם?
"את שותקת," הוא אומר.

"אני מודה שאני בהלם. זה פרוייקט אדיר. לא הייתי מעלה על דעתי שגבר צעיר כמוך הקים מתחם כזה," אני אומרת בלי לשקול את מילותיי.

"העבודה נעשתה תחת המטריה של חברת הבניה של אבי, אבל הפרוייקט היה כולו תכנון שלי.

היום הישקתי חברת הנדסת בניין משלי. אבא שלי לא אהב את זה בלשון המעטה והוא נלחם בי.

חשבתי שעדיף היה שאבוא אלייך רק אחרי שהכל יסתדר, כשהקרקע תחת רגליי תהיה שוב יציבה, אבל אני לא יכול לחכות. אני מתגעגע אלייך בטירוף."

את השיחה קוטעת שיחה בהמתנה מאבי.

"אני חייבת לסיים יש לי שיחה מאימי. היא מתקשרת מהודו," אני מתנצלת בפניו ועונה לאימא.

"ג'סי, אני כל כך מתגעגעת אלייך," אומרת אימא מייד כשאני עונה בקול חנוק מדמעות.

סקוט

אני כועס על עצמי שלא התאפקתי. למה הייתי צריך לשתף אותה במה שעובר עליי?

אני כבר לא יודע למה להאמין. היא סיפרה לי על היחסים המעורערים עם אימא, על התסבוכת הכלכלית שהיא הכניסה אותה ואת אביה שגרמה לה למכור את הדירה שלה.

אז מסתבר שהן כן מדברות, ולא רק אלא שהעדיפה לסיים את השיחה איתי בדיוק כשאני מספר לה שאני מתגעגע אלייה בטירוף.

אני כבר לא יודע למה להאמין. אין לי כוח לטלטלה נפשית גם איתה.

אני מניח את קערת הדגנים הבלתי גמורה בכיור, לוקח את המפתחות ונוסע למקום שתמיד מרגיע אותי.

כעבור חצי שעה אני לוחץ על האינטרקום בשער הכניסה לאחוזת וולינגטון.

"זה סקוט וינסטון," אני מציג את עצמי למרות שאני יודע שפניי מופיעות כעת על המסך שמותקן משמאל לדלת הכניסה.

"אני שמחה שבאת," נשמע קולה מתוך הרמקול בזמן שכנפי שער הברזל פונות כל אחת לכיוונה , מאפשרות לי להכנס לשדרה שבסופה נמצא בית האחוזה.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם