חולמת צלילים ב 59 – מה עושה אותך מאושר?
יסמין
יום חמישי
אני יודעת שדן צודק. אני זאת שדוחה את מייפל כל הזמן. למה? אין לי הסבר.
כלומר אני יודעת שזה התחיל כשהיא סגרה את חשבונה ברשת החברתית, ואת הווצאפ שלה. וואלי לפני כן?
אני לא מאמינה שפיספסתי שלוש הודעות טקסט ממנה.
הייתי רגילה שאנחנו מדברות כמה פעמים ביום. גם העובדה שגרנו יחד תקופה, תחילה בבית המלון, ואחר כך בדירתה עד שעברתי לגור עם סקוט, גרמה לכך שכשהיא לא לידי אני מייד מרגישה שאני לא מספיק חשובה לה.
אימא שלי הפסיכולוגית הייתה ודאי מסבירה זאת בעובדה שהיא, אימי, לא הייתה לידי חלק ניכר מילדותי. אבל עכשיו כשהוריי שוב ביחד אני אמורה להירגע.
אני חושבת שמה ששבר אותי הוא שבאותה תקופה קתרין חזרה לחייה. האם זאת הסיבה שהיא התנתקה מהרשת החברתית? עכשיו כשאני חושבת על כך, זה ממש לא נראה לי הגיוני.
אני מבינה שמנקר בי החשש שקתרין תהפוך כעת לדמות המרכזית בחייה והיא לא תזדקק יותר לחברות שלה.
ראיתי את קתרין בא לסטודיו סקיי מידי יום. ראיתי אותן נוסעות יחד במרצדס של קתרין כשמייפל נהגה בה, ועכשיו שתיהן מבלות יחד בלונדון.
אני חייבת לדבר איתה. לשתף אותה בחששות שלי.
רוי אמר שמייפל אמרה לו שאני התרחקתי ממנה, ולכן ביקשה לתת לי את המרחב שלי. אני מכירה את מייפל היטב. זה בהחלט משהו שמתאים לה לעשות.
אוףףף, שהיא תחזור כבר!
אני עוקבת באדיקות אחרי כל מילה שנאמרת עליה.
שוב עולה מבזק של MNYC.
כאן ריצ'ארד קולר מחדר החדשות של תחנת השידור MNYC עם מבזק מיוחד.
נעבור לכתבנו בשדה התעופה JFK. אליך סם מור.
כאן סם מור משדר אליכם משדה התעופה. לפני שעה קלה פגשתי את נוסעי המחלקה הראשונה שהגיעו בטיסה 107 של חברת התעופה אמריקן איירליין שהמריאה מנמל התעופה הית'רו.
הנוסעים, שביקשו לא להיחשף למצלמה, סיפרו שגברת קתרין פבלובה ובתה נתבקשו לרדת מהמטוס דקות ספורות לפני המראתו. בפתח המטוס חיכה להן איש העסקים הלונדוני אלכסיי גרגורין.
אחד הנוסעים סיפר שהבת התנצלה בפניהם על שנגרם להם עיכוב בהמראה.
השיחה ביניהם נערכה בשקט ותוכנה לא ידוע. מה שכן ידוע שהן עזבו איתו.
הנה תמונות שנשלחו אלינו מלונדון.
בתמונות שצולמו בשדה התעופה בלונדון נראית קתרין לבושה מכנס טרנינג שחור וקפוצ'ון שחור כשהכובע שלו מסתיר את ראשה. על עיניה משקפי שמש שחורות. מייפל צועדת לצידה. גם ראשה מכוסה ולעיניה משקפי שמש. הדימיון ביניהן מדהים.
צלמי הפפרצ'י עוקבים אחרי השלושה עד לרכב שחיכה להם, ממנו יוצאים עוד שני גברים וחמישתם משוחחים ארוכות. לבסוף קתרין מהנהנת בראשה, המזוודות מוכנסות לתא המטען, וכולם נכנסים לרכב שעוזב מייד את המקום.
התמונות הבאות צולמו בשעת לילה מאוחרת בבית קפה מהיר אליו הן נכנסו לקנות קפה. לידם נראה אחד מבני משפחת גרגורין.
אנחנו עדיין מחכים לשמוע מלונדון הבהרה מה גרם לשתיים לרדת מהטיסה.
כאן ריצ'ארד קולר מחדר החדשות של תחנת השידור MNYC עם מבזק מיוחד.
"כמה אפשר לפטפט על כלום," אני נאנחת ומסתכלת על סקוט.
"תתקשרי לאירלנד," הוא מציע.
אני עושה כדבריו ומתקשרת אליה.
אירלנד נאנחת. "את חושבת שאני לא רוצה לדעת מה קורה? זה לא סתם סיפור שאנחנו מכסים. מדובר במייפל. כל מאמציי לדלות מידע נכשלו. כולם עונים לי באותה הלשון –
חל איסור פרסום על נסיבות שהותה של גברת פבלובה ללונדון.
לפחות אישרו לי שלא מדובר במשהו ששתיהן עשו.
אני משתגעת! מה זה כבר יכול להיות? נכון שרווח לי כששמעתי שהכל בסדר איתן, אבל מה אם כן זה יכול להיות?" שואלת אירלנד, כאילו שבידי התשובה.
"התקשרת אליה?" אני שואלת.
"מה את חושבת? ברור שהתקשרתי. המענה הקולי שלה עונה," היא שוב נאנחת.
"אני כבר לא יכולה לחכות לשמוע ממנה," אני אומרת לסקוט.
"עכשיו תספרי לי מה עובר עלייך. כל ההתפרצות הזאת על מייפל לא באה משום מקום. יש משהו שמציק לך," מפתיע אותי סקוט.
"סתם שטויות. ענייני עבודה, לא משהו רציני," אני מעמידה פנים ששום דבר לא מציק לי.
"מתוקה שלי, אני מכיר אותך טוב מידי מכדי להאמין לדברייך," הוא אומר לי.
"תראה מה השעה," אני מסיטה את הנושא בחדות, "נאחר למשחק."
"ברור לך שלשיחה הזאת יהיה המשך," הוא אומר. "בואי נעלה להתלבש. תבחרי לי בגדים. אני בוחר לך את השמלה הכחולה עם ההדפס של…של מה זה?" הוא מעיד פנים ששכח.
אני צוחקת. גם אני מכירה אותו טוב מספיק כדי לדעת שהוא מעמיד פנים שהוא לא זוכר. אני מחליטה להשתתף במשחק שלו.
"אני מנסה להבין על איזה שמלה אתה מדבר." אני עוטה על פניי מבט תמים.
"המשחקים שלך יובילו אותך רק למקום אחד, וזה למיטה שלנו כשאני מעלייך, ואת גונחת מתחתיי," אומר לי סקוט כשפניו חתומות, כאילו הוא מדבר אל עצמו.
"אתה יודע, זה נשמע מאד מפתה," אני עונה לו, "שנוותר על המשחק?"
בית הקפה אצל בן,
מגדל הנהר
אנחנו נפגשים עם חברי הקבוצה של משחקי הבקבוק.
אנדרה מודיע לנו שאין הוא מעוניין להמשיך במשחק בו החלק העיקרי שבו הוא העלמות של זוגות לחדרי המלון.
"אתם מבינים שמטרת משחקי הבקבוק הוא המשחק של אמת וחובה, ולא רק כדי לעשות סקס חפוז במלון.
ככל שעובר הזמן אנחנו מעטים לנהל שיחות אישיות, ולכן החלטתי לערוך הצבעה מי רוצה לחזור למתכונת המקורית. אם תחליטו שלא, אאפשר למי שרוצה לחשוף את עצמו ואפרק את הקבוצה," הוא מודיע לנו על החלטתו.
אני מביטה על סקוט ומחייכת. זה בדיוק מה שאמרנו לעצמנו. גם דן שיתף אותנו שאיננו מעוניין יותר לעלות עם אף אחת למשחק.
"אומר לכם בכנות, אפילו הפעמיים שעשיתי זאת, שזה משהו שמאד לא אופייני לי, שכן תמיד הייתי דיסקרטי בנושא, מרגישות לי כל כך לא נכונות. הלוואי והייתי יכול למחוק אותן," אומר דן.
"השתנת," אומר לו סקוט, "שמתי לב שגם במועדון אתה דוחה כל ניסיון להתקרב אליך."
"מציתי," הוא עונה והלסתות שלו ננעלות.
סקוט מסתכל עליו ושניהם מנהלים שיחה בעיניים, שיחה שאין לי חלק בה ואינני מבינה את פישרה.
"אתה מבין," אומר דן לבסוף.
כל אחד מצביע בתורו בצורה דיסקרטית. אני מודה שאני מתפלאת לראות שכולם בוחרים להישאר במשחק.
"אני מודה שלא ציפיתי למאה אחוז הענות לחזור למשחק הראשוני. אם כך זה הזמן לשאלה המשותפת הפותחת את המשחק.
אחרי הסבב הראשון נתחיל לסובב את הבקבוק.
הנה השאלה שלכם:
על מה אתם מפנטזים? או אם לדייק, מה עושה אותכם מאושרים?
'איזה נושא כבד,' אני חושבת לעצמי ומסתכלת על סקוט.
אני מביטה סביבי ורואה את הבנות שרון, אדל ומיכאלה מתלחששות ומצחקקות.
'נו באמת,' אני חושבת לעצמי. מה הפלא שהן תמיד דוחפות את הגברים לעלות איתן לבית המלון. אחרי מה שדן אמר אני מתפלאת עליו שהוא נענה לבקשתן.
"סקוט?" מעיר אותי קולו של אנדרה. "אני חושב שמימשתי את החיפוש אחרי האושר שלי. היא יושבת לידי. יסמין עושה אותי מאושר."
"לא יכולתי לומר זה טוב ממנו," אני אומרת.
"אני לא מאמינה שאין לך שום פנטזיות מיניות. זה שאת בזוגיות קבועה, זה לא אומר שאסור לך לפנטז," אומרת שרון ומבטה מופנה לדן.
הוא לא מגיב.
כמובן שרוב התשובות מתייחסות לפנטזיות ואיש לא מגיב על המילה אושר.
רק דן נשאר.
אני רואה שאנדרה מחייך לעצמו. אני מניחה שהוא חושב כמוני.
"רגע, דן עדיין לא אמר מה הפנטזיה שלו," קוראת שרון.
"מעניין שכמעט כולכם התייחסתם למילה פנטזיה, ולא למה שיעשה אתכם מאושרים," אומר אנדרה.
"בסדר, אבל עדיין לא שמענו את דן." שרון מתפרצת בחוסר סבלנות..
"מה שיעשה אותי מאושר?" מפתיע דן פתאום, "ללכת לישון מכורבל איתה, ולפקוח את עיניי בבוקר ולראות שהיא חבוקה בזרועותיי."
שקט משתרר מסביב.
"זאת הפנטזיה שלך?" אומרת שרון בלעג.
"כל אחד נתבקש לחוות את דעתו. היא לא חייבת להתאים לאיש כאן. זו הפנטזיה הפרטית שלי," הוא עונה לה.
"אני מאחלת לך שתמצא מי שתממש לך אותה," היא ממשיכה ללעוג לו.
"מצאתי אותה," הוא נושך את שפתיו.
"ואיפה היא כעת?" היא שואלת.
"ברור לך שהיא לא פה, אחרת הייתי עונה את מה שענה סקוט. את לא חושבת?" הפעם הוא זה שלועג לה.
"אני חושב שמצינו את השאלה שנתחיל לסובב את הבקבוק," אומר אנדרה.
דן מזייף פיהוק. הוא שוב מדבר עם סקוט בשפת העיניים. "יש לי פגישה מוקדם בבוקר. אני חושב שאפרוש," הוא אומר.
"בטח שיש לך. מה כבר יש לך לחפש פה כשהוחלט לא לעלות לבית המלון," שרון לא מתאפקת.
"תני לי לרענן את זכרונך. בפגישה הקודמת ציינתי שאני לא מעוניין יותר ב'משחקי החובה.' אני לא רואה טעם לעלות לזיון חפוז ולחזור להמשך משחק. זה לא מי שאני.
אני גם רוצה להזכיר לך שבשתי הפעמים שכן עשיתי זאת, זאת לא הייתה יוזמה שלי. אלא הוזמנתי לעלות לבית המלון.
מה גם שלא השליתי אף אחת שאני מעוניין בקשר מחוץ למשחק."
"כמובן שאם מייפל הייתה פה היית מדבר אחרת," היא שולפת את הנשק האחרון.
"מאיפה הבאת אותה כעת. את לא חושבת שאם הייתי רוצה את מייפל, היא הייתה כבר איתי?" הוא מגחך, "אני יודע בדיוק מי אני ומה אני שווה. אני תמיד משיג את מה שאני רוצה."
אני מסתכלת על דן. הוא נראה כל כך בטוח בעצמו, שאם לא הייתי יודעת את האמת, הייתי בטוחה שהוא דובר אמת.
"אני חושב שמיצינו את הפגישה היום. לפי מה שקורה פה אני מבקש מכם לשקול שוב אם הקבוצה הזאת מתאימה לכם. נראה לי ש… עדיף שאשתוק," את המילים האחרונות הוא ממלמל בשקט.
כשאנחנו בדרך חזרה לדירה נשמעת התראת הודעה אצל דן. הוא קורא אותה.
"אנדרה הודיע לי שהוא הוציא את שרון מהקבוצה. הוא קיבל כמה תלונות מחברי הקבוצה, אין לי מושג ממי, הוא לא ציין זאת," משתף אותנו דן בהודעה שנשלחה אליו באופן פרטי.
"עצם המחשבה שהייתי איתה, אם אפשר לקרוא כך למה שהיה בינינו, גורמת לי להרגיש אדיוט," הוא נאנח.
סקוט
אם כל הרצון שלי להבין מה מעיק על יסמין, אני מעדיף לדחות את השיחה הזאת. המועקה שהשתררה סביב ההתנהלות של שרון במשחק, גורמת לי רק לרצות לעשות אהבה עם יסמין כל הלילה.
כמובן שזה לא יקרה. דן לא שיקר. יש לנו ישיבת בוקר מוקדמת מחר ויסמין צריכה לקום לחזרות של הלהקה.
אני מתפשט ומניח את בגדיי בסל הכביסה. למרות שלבשתי אותם רק כמה שעות, אני מרגיש שהמילים דבקו בהן ואני רוצה לשטוף אותן.
יסמין עושה כמוני, רק שהיא פושטת מעליה גם את בגדיה התחתונים ונכנסת ערומה למיטה.
לפעמים אין צורך במילים. ברור לשנינו שאנחנו זקוקים להתפרק.
אנחנו אוהבים אחד את השניה בנזקקות. אני מנשק כל פינה נסתרת שבגופה, גורם לה לגנוח מהנאה. היא מושיטה יד ללטף אותי בכל מקום שידיה מגיעות אליו. מין רקוד כזה מתואם בינינו שנועד לגרום לשנינו לפרוק מתוכנו את הכל.
"הייתי זקוקה לזה כל כך," לוחשת יסמין ומנשקת אותי ברכות אינסופית.
אני מקיף אותה בזרועותיי.
"הבטתי היום בך ובדן. יש לכם שפה ללא מילים." היא מפתיעה אותי.
"כמו שזה קיים בינינו. לא אמרנו מילה כשנכנסו למיטה ותראי איזה אש גדולה בערה בינינו.
את שוכחת שדן ואני מבלים שעות יחד כבר יותר משנתיים. החיים שלנו שזורים אחד בשני. זה לא בא על חשבון הקשר בינך לביני."
"אני שמחה בשבילך שיש לך חבר כמוהו. ברור לי שאתם הרבה יותר משותפים לעבודה. רואים שהקשר ביניכם עמוק, ושתעשו הכל אחד בשביל השני, גם אם אינכם דומים בהשקפת חייכם.
אתה גבר שמחפש יציבות, ודן… האמת שגם הוא משתנה כעת ומחפש זוגיות יציבה."
למרות שהשעה אחת בלילה, עולה שוב הודעה ממשחקי הבקבוק ליד האוקיינוס.
קבוצה יקרה,
אני מתנצל על השעה המאוחרת. עד עכשיו הייתי עסוק בשיחות אישיות. התוצאה היא שחלק מחברי הקבוצה פרשו מהמשחק.
חשבתי שיהיה נכון לייצב שוב את הקבוצה, כיוון שמה שקרה הלילה היה בלתי נסבל.
אין בכוונתי להוסיף חברים חדשים בשלב זה.
אני חורג ממנהגי ומפרסם מראש שתי רשימות.
האחת של חברי הקבוצה שכבר הביעו את רצונם להמשיך במשחק. אני אשמח לראות גם אתכם ביניהם.
כמו כן יש רשימה נפרדת של מי שבחר לעזוב את המשחק.
חשוב לי לציין שלמרות שנתבקשתי לתת פרטים אישיים של כמה חברים, סירבתי.
המשחק הבא יתקיים ביום שבת בלילה.
בבית הקפה אצל בן, במגדל הנהר.
שלכם,
אנדרה, מנהל הקבוצה
משחקי הבקבוק לחוף האוקיינוס.
דן
אני נכנס שוב לצפות במבזקים של MNYC.
אני מתאכזב כשאני רואה שאין שום מידע שיכול לפזר את העננים מעל המיסתורין של הביקור של מייפל ואימה.
הרשתות מוצפות בעדויות של 'נוסעי המחלקה הראשונה.' לפי מספר האנשים שהעידו על מה שקרה בטיסה 107, נדמה שהמחלקה הראשונה מכילה מאה מושבים, אולי יותר. לא באמת ספרתי.
אני מופתע לשמוע התראת כניסת הודעה ממשחקי הבקבוק.
'מה עכשיו? הדרמה עוד לא נגמרה?' אני חושב לעצמי.
אני נכנס לקרוא את ההודעה, ועובר על הרשימה.
אני מרוצה לראות את הרשימה של מי שעזב את הקבוצה.
ואז אני נכנס לקרוא מי לא כתב עדיין את החלטתו. אני נשאר חסר נשימה כשאני רואה שמייפל מופיעה ברשימה.
לא מטריד אותי למה אנדרה הכניס אותה לרשימה. מה שמעסיק אותי כעת האם זה אומר שהיא תהיה כאן בשבת בלילה.
הלב שלי מחסיר פעימות. האם באמת נפגש בקרוב? אני מתחיל לספור את השעות.
