חולמת צלילים ב' 57 – מעכלים
טריסטן
השאלה שלי נשארת תלויה באוויר.
אמנם המנות כבר על השולחן, כל אחד קיבל את מה שהזמין, אבל איש מאיתנו לא מתחיל לאכול.
סופיה מפתיעה כאשר היא מפעילה שוב את המצגת.
סטודיו סקיי,
כי השמים הם הגבול.
סטודיו סקיי הוקם בשנת 2023 במטרה לספק למעצבים בתחומים השונים סביבת עבודה נעימה.
כל אחד מאתנו הוא עובד עצמאי, כאשר אנחנו משתפים בינינו פעולה בעת הצורך.
נעים להכיר.
אית'ן , מהנדס תוכנה.
מתמחה בהכנת מצגות,
כתיבת תוכנות בהזמנה בתחום המסחרי.
סופיה, גרפיקאית
מתמחת בתחום הפרסום.
טיילור, גרפיקאי,
מתמחה בהקמת תצוגות.
צ'ארלי,
מתמחה בטכנאות קול
רפאל, צלם
מתמחה בצילומי תדמית וסרטי ווידאו
רוי, איש אחזקה,
מתמחה בהקמת מבנים ותחזוקתם.
קתרין, אוצרת אומנות
מנהלת גלרית סקיי.
מייפל, מעצבת
נשמח לראותכם.
ליד כל שם מופיע סרטון קצר בתוספת כמה מילים.
"כל כך מתאים למייפל לשים את עצמה במקום האחרון," אני אומר ואיני מסיר את עיניי ממנה. היא לובשת שמלה טריקו שחורה פשוטה קצרה, ונועלת סניקרס. התמונה צולמה כשהיא יושבת על הספה במשרדה וכולה מרוכזת במחשב מולה.
היא מרימה את עיניה למצלמה ומחייכת. החיוך שלה ממיס את ליבי.
אני מגניב מבט לעברו של דן. הגבר הזה יודע בהחלט להסתיר את רגשותיו. אין ספק שהוא בסערה גדולה.
"מייפל כל כך דומה לאימה," אומר סקוט.
"ממש כך," אני אומר לו, "כל השנים חשבנו שהיא דומה לאביה, שכן העיניים שלה הן העתק מדויק שלו. למרות שגם שיערו בלונדיני, עכשיו אפשר לראות בברור שאת השיער היא ירשה דווקא מקתרין. גם התנועות שלהן ממש דומות. אני שמח שהן התקרבו. בהחלט הגיע הזמן."
אני שם לב שאנחנו מדברים עליה אבל עדיין לא קיבלתי תשובה למה היא לא פה. אני מביט על סופיה.
"אין לי מושג איפה היא," עונה פתאום סופיה לשאלתי, "קיבלתי ממנה את המייל עם המצגת הבוקר והיא ביקשה שאקרין אותו בפניכם. לא היה לי מושג שהיא לא תהיה נוכחת בהקרנה."
אני מחליט לא לחכות יותר ומתקשר למייפל.
הגעתם לתא הקולי של מייפל וייאטסטון. אין באפשרותי לענות כעת. תודה.
אני רואה את הלסתות של דן ננעלות. הוא מוציא את הנייד שלו בתנועה מהירה ומתקשר.
"מדבר דן. יש לך מושג איפה מייפל? היא לא הגיעה להשקה," הוא אומר.
דן
"מייפל שלחה לי הודעה קצרה שהיא תעדר מהעיר עד יום שישי בלילה. אני יודעת שהיא לא זמינה כעת," עונה לי אירלנד.
"היא שאלה אותך… לא משנה," אני אומר לה.
טריסטן נראה חסר מנוחה ומתקשר לגיא.
הגעתם לתא הקולי של ד"ר גיא וייאטסטון. אני כעת בחדר ניתוח. במקרים דחופים נא לפנות למחלקה האורטופדית.
"אני לא מבין. היא עבדה על הפרויקט הזה מעל שנה. היא התרגשה כמוני לקראת היום הזה. אני לא יכול לשער במוחי איזו סיבה יש לה להעדר מהאירוע החשוב הזה. היא ביקשה מחיאות כפיים, למה אם כן לא באה לשמוע אותן?" אומר טריסטן.
"כזאת היא," אני מפטיר, "יש לה נטיה להעלם."
"אתה ממש לא מכיר אותה. מייפל אף פעם לא בורחת. העובדה שאנחנו לא יודעים היכן היא, לא אומרת שאין לה סיבה טובה לכך."
"אלישיה חזרה לעיר, אני אתקשר אליה," אומר טריסטן ספק לעצמו ספק לנו.
"מדבר טריסטן או'קניל, מה שלומך?" הוא פותח את השיחה עם אותה אלישיה שאיני יודעת מי היא עבור מייפל, "רציתי לשאול אותך אם את יודעת היכן מייפל. היא הייתה אמורה להגיע להשקה היום."
הוא מקשיב דקה ארוכה לתשובה ואומר לבסוף "אני מבין."
"מסתבר שמייפל אי שם מעל האוקיינוס האטלנטי. היא טסה לאירוע משפחתי. מאמציה למצוא מקום בטיסת לילה נכשלו. אפילו במחלקת עסקים לא נותר אפילו כרטיס אחד. כיוון שעליה להיות מחר מוקדם בבוקר באירוע, לא הייתה לה ברירה אלא לצאת בטיסת הבוקר.
אלישיה אמרה שמייפל הייתה מאד מאוכזבת שלא יכלה לחגוג איתנו. כמונו, גם היא ציפתה ליום הזה. זה מה יש. אין מה לעשות," אומר טריסטן.
"באמת שלא ידעתי," מתנצלת סופיה, "מייפל לא משתפת אותנו בחייה הפרטיים. עכשיו כשאני חושבת על כך, גם קתרין אמרה שהיא תעדר."
אני מרגיש שאני נשבר בתוכי. כל כך חיכיתי לראות אותה היום. זה לא עומד לקרות. אני יודע שאני חייב לאסוף את עצמי, לשים על פניי מסיכה שהכל בסדר.
"הכל בסדר?" שואל אותי סקוט.
"למה אתה שואל? אתה חושב שארבעים קומות מפחידות אותי," אני מגחך, "להיפך, זה מעלה את רמת האדרנלין בדמי."
אני מבקש מטריסטן שיראה לי את האישור, וקורא אותו בעיון. "בדיוק מה שקיוויתי, יש לנו מקום לשחק עם השטח כרצוננו.
יש לי כמה שאלות עקרוניות בקשר למגדל. אני אנסח לך אותן במייל מסודר," אני אומר לו ומחזיר לו את האישור אחרי שצילמתי ושמרתי אותו בטלפון הנייד שלי.
"אז זהו. יצאנו לדרך," אומר טריסטן וסופק את כפיו בהנאה, "החלום שלנו עומד להתגשם."
העדרותה של מייפל נשכחה וכולם אוכלים בהנאה את המנות הבשריות.
"הם בהחלט יודעים לבשל, היוונים האלה," אומר סקוט ואוכל בהנאה.
"גברים אוהבים בשר, כך אמרה לי מייפל," אומרת מינדי שנכנסת לבדוק שהכל בסדר.
"ומייפל?" אני לא מתאפק ושואל.
"את מייפל תענוג להאכיל. היא כל כך לא בררנית באוכל, ויודעת להעריך אוכל משובח. כמה חבל שהיא נאלצה לנסוע. אני מודה שהייתי מאוכזבת שלא אראה אותה כאן היום," עונה לי מנדי.
"את ידעת שהיא לא תגיע?" שואל טריסטן.
"היא עברה פה אתמול בלילה עם אלישיה. היא באה לעבור על התפריט ולשלם עבור האירוע, למרות שאמרתי לה שהיא יכולה לשלם עבורו אחרי שתחזור. היה לה חשוב שהכל יהיה מושלם. היא נראתה עצובה שהיא נאלצת להעדר ממנו. הבטחתי לה שאדאג לכם. אתם מוכנים למנות הקינוח?"
אני רוצה לסיים כבר את הארוחה ולהסתלק מפה. הלב שלי הולם בפראות, אני כל כך חסר מנוחה, המסכה על פניי לוחצת לי, אני מרגיש שאני מתפרק.
אני נושם לרווחה כשהארוע מסתיים.
הדבר הראשון שאני עושה כשאני יוצא הוא להתקשר לאירלנד.
"את פנויה לדבר?" אני שואל אותה.
"אני מסיימת עוד רבע שעה ישיבה. אני אחזור אליך," היא אומרת.
'רבע שעה אני אחזיק מעמד,' אני אומר לעצמי, למרות שברור לי שיכול להיות שזה ייקח יותר זמן.
"אתה בא איתי?" שואל סקוט.
אני מתלבט מה לענות לו. ישנם מצבים בחיים בהם עליך לבחור במצב הפחות גרוע. ברגע זה הנסיעה עם סקוט נראית לי סבירה יותר. אני לא רוצה שהוא ידע כמה אני נסער. הדבר האחרון שאני צריך כעת זה להסביר לו למה אני כך.
סקוט
"אנחנו צריכים להתחיל לחשוב על סדר העבודה," אני אומר לדן. אני יודע שהוא שקוע כעת בעולם שלו, למרות שפניו חתומות, ומרגיש שאני צריך להוציא אותו מהמקום בו נמצא.
אני מבין אותו. רק אתמול נודעה לו האמת על מותו של ג'יימי. אין לי ספק שהיא השפיעה עליו.
אני מעיף עליו מבט. הוא גבר שמקרין עוצמה בנוכחותו. איש לא יכול לשער כעת באיזה סערה הוא נמצא.
"נשמע רעיון לא רע בכלל," הוא אומר בחיוך.
אני כבר לא יודע איך לקרוא אותו.
"אצלי או אצלך?" אני שואל אותו.
"אתה עם המשפטים שלך," הוא צוחק, "מצד שאני אתה צודק. נשב אצלי. אני חושב שהמשרד הביתי שלי יהיה נוח יותר לשנינו לעבוד יחד."
בדיוק כשאנחנו נכנסים לדירתו של דן מתקבלת הודעה מיסמין.
כמה הייתי רוצה לראות את שם משפחתי ליד שמה. אני מניח שעכשיו כשאנחנו נכנסים לפרויקט במלוא המרץ החתונה תצטרך לחכות.
יסמין דהרמה:
מחכה בקוצר רוח לשמוע מה קורה.
אוהבת ומתגעגעת,
יסמין שלך
אני שולח לה הודעה ושואל האם היא פנויה לדבר. היא מתקשרת מייד.
"את לא תאמיני," אני אומר לה בהתרגשות, "יש לנו אישור למגדל בן ארבעים קומות. את מבינה שזה הפרויקט הגדול שיבנה את השם שלי כחברה עצמאית?"
"אני כל כך מתרגשת בשבילכם. אני לא מאמינה שמייפל הצליחה…בעצם כן. זה לא מפתיע. היא כובשת פסגות. אני בטוחה שהיא כעת מרחפת מאושר."
"מייפל לא הייתה בהשקה," אני משתף אותה.
"מה זאת אומרת?" היא שואלת מופתעת.
"היא נסעה לכמה ימים," אני אומר לה.
"אני יודעת כמה הפרויקט הזה היה לה חשוב. אתה חושב שזה בגלל דן?" היא שואלת.
"אין לי תשובות. אני יכול רק לאמר לך שחברי הקבוצה היו מאוכזבים שהיא לא באה, למרות שהיא אירגנה ארוע מדהים.
האוכל במסעדה הזאת מעולה. יום אחד נלך לאכול שם," אני אומר, "אני אצל דן. אנחנו מתחילים לעבוד על הפרויקט. נתראה בערב."
אני מסיים את השיחה כאשר עולה הודעה ממשחקי הבקבוק לחוף האוקיינוס.
קבוצה יקרה,
נפגשים מחר בבית הקפה במגדל הנהר
נא לאשר הגעה.
שלכם,
אנדרה, מנהל הקבוצה
אני רוצה לשאול את דן אם הוא מגיע למשחק. אני מביט סביבי ורואה שהוא לא נמצא בחדר. אני נכנס לחדר העבודה ורואה שגם שם הוא איננו.
אני מחסיר פעימה. 'איך לא שמתי לב שהוא לא כאן?' אני יודע שהוא לא במצב טוב. "דן?" אני קורא לו בקול רם מידי.
"הכל בסדר?" הוא שואל אותי בפליאה, ויורד בריצה את המדרגות.
"לא שמתי לב שעלית למעלה," אני אומר לו ומשחרר אנחה.
"הייתי חייב לצאת מהחליפה, הרגשתי בה חנוק."
הוא לובש ג'ינס שנופל מעט מקו מותניו, וחולצת טריקו עם ציור של גולש גלים, ונראה יותר נינוח כעת.
"אתה בא למשחק?" אני שואל אותו.
"למשחק?" הוא מקמט את מצחו, מנסה להבין על מה אני מדבר.
"יש לנו הזמנה למשחקי הבקבוק. לא יזיק לנו להתאוורר קצת," אני אומר לו.
הוא מוציא את הטלפון הנייד מכיסו ומאשר את הגעתו. כעת כשהרשימה גלויה בפניו אני רואה שהוא בודק מי אישר את בואו. אני רואה את האכזבה על פניו. אין לי ספק את מי הוא חיפש.
אנחנו בוחרים לשבת בסלון. כל אחד מאתנו מוציא את המחשב שלו ואנחנו מניחים את התיק של המגדל עם כל החומר שהכינה מייפל.
*
אני ניזכר שכשישבנו על התוכניות של הדירות בבניין. אני העדפתי מרפסת גדולה יותר על חשבון שטח הדירה. אני מודה שלמרות שהייתי בזוגיות לא חשבתי על העתיד.
בהשוואה לדירות אחרות, דירת הגג שלי גדולה, אבל כשאני מביט כעת על הסלון המרווח בדירתו של דן, אני יודע שהייתי צריך להיות יותר קשוב לרעיונות שלו.
למרות שהייתי בדירה שלו כמעט כל יום מיום שעברנו לגור כאן, אני רואה אותה היום באור אחר.
'למה?' אני חושב לעצמי. 'אולי כי זאת הדירה היחידה שהוא עיצב בלי שהייתי מעורב בה, כיוון שעיצב אותה לעצמו.
*
זאת הפעם הראשונה שאנחנו אוחזים בידינו את התיק השלם של בניין עשרים. אני מחייך כשאני רואה שכל הכותרות שונו כבר למגדל האופאל.
אני פותח את הדף הראשון.
הקדמה.
את הספר של מגדל האופאל הכנתי טרם קבלת אישורי הבניה.
בוועדה ביקשתי ארבעה דברים:
- אישור הריסה של הבניין הקיים.
- אישור על מספר הקומות.
- אישור על שטח הבנייה.
- אחוזי בנייה לשטח ציבורים ודיור.
אני מצרפת עותק מהמייל שקיבלתי מיושב הראש הוועדה, מר אדוארדו מנסיני, ובו האישורים לבקשותיי. את האישור המקורי הוא ימסור לידיכם ישירות.
מייפל וייאטסטון, אדריכלית ומעצבת פנים.
בסופו של הספר יש נספח עם שרטוטים של השטח עצמו. אחד מהם כולל את שרטוט של הסביבה, האחר מכיל רק את שטח המגדל.
"אתה מבין," אומר לי דן שמרוכז בשני השרטוטים שפרוסים על השולחן לפנינו, "למגרש הזה יש פוטנציאל אדיר מבחינתנו. זה גם מה שמייפל כתבה. מסתבר שהיא ראתה בו מה שאני רואה וענתה כבר על חלק מהשאלות שלנו.
מעניין האם היה לה בראש חזון איך נראה הבניין עצמו. משום מה היא נמנעה לשרטט אותו כהדמיה, אלא רק כתבה זאת במילים.
עכשיו אנחנו צריכים להחליט לאיזה כיוון נבנה אותו, ומה תהיה צורתו."
אנחנו יושבים זה לצד זה, ופרט להפסקת קפה קצרה, אנחנו עובדים ללא הפסקה.
יסמין מפתיעה אותנו כשהיא מגיעה עם ארוחת ערב ישר לדירה של דן.
"לא ידעתי מה לבחור, אז הבאתי מגשים של כמה סוגי סושי," היא אומרת ותולה מבט על דן לראות את תגובתו.
"זה מעולה," אומר לה דן, "אי אפשר לטעות במנות של סושי."
אני מעריך את התשובה שלו, שגורמת ליסמין להרגע מייד.
"מזג האוויר נעים הערב, בואו נצא לאכול במרפסת," אומר דן.
אני עוזר ליסמין לשאת את המגשים החוצה.
שכחתי שלא סיפרתי לה עדיין על הגן הפורח שהכין דן.
"זה הגן שלה, נכון?" היא לא מתאפקת ושואלת ועיניה מתמלאות דמעות.
"היא… " אומר דן ומשתתק.
"היא לא ראתה אותו," אומרת יסמין בהבנה. "אני מצטערת דן, לא התכוונתי לגעת בנקודה רגישה."
"זה מה יש," הוא עונה לה, "בואי נראה מה בחרת לנו."
אני רוצה לנער אותו ולומר לו שדבר לא ייגרע ממנו אם הוא יראה קצת רגש, אבל אנחנו לא לבד ולכן אני שותק.
התראת הודעה נכנסת נשמעת אצל דן ואצלי בזו אחר זו.
לואיז גולד:
@דן סקיי @סקוט וינסטון
אבקשכם ליצור איתי קשר לקבלת שם משתמש
ויצירת קוד גישה אישי לענן של מגדל האופאל.
בברכה, לואיז גולד, פניני ים.
"שמעתי שלואיז יצרה תוכנת המשך לאבירי הנסיכה," אני אומר לדן.
"שיחקת פעם במשחקים של לואיז?" אני שואל את יסמין.
"בלימודים כאשר התעייפתי משינון החומר הייתי נכנסת לנסיכות ודרקונים . אני לא חושבת שיש צעיר בעיר שלא שיחק משחקים שלה," היא עונה לי.
אני מתקשר מייד ללואיז.
"מדבר סקוט וינסטון. ביקשת שנתקשר," אני אומר לה.
"אתה ליד המחשב שלך?" היא שואלת.
"אני אביא אותו," אני עונה. אני נכנס חזרה לסלון, ודן מצטרף אליי.
"תתחבר לחיבור מרחוק," היא אומרת.
אני עושה כדבריה ומקריא לה את הקוד שהתקבל. "עכשיו תאשר לי גישה למחשב," היא מבקשת, ""אני מכניסה אותך כעת לענן. כתובת המייל שלך מופיעה כאן. מה שאתה צריך לעשות זה לבחור את הקוד," היא מסבירה לי וממתינה שאעשה זאת.
"אתה יכול לבקש מדן סקיי שיתקשר אליי? הייתי רוצה להסביר לשניכם יחד," היא מבקשת.
אני לוחץ על הרמקול. "דן שומע אותך. המחשב שלו פועל."
"תתחבר לחיבור מרחוק. אני צריכה את הקוד ושתאשר לי כניסה למחשב שלך," היא אומרת. דן בוחר סיסמה וגם הוא מתחבר.
"אתם רואים בתחתית העמוד מימין בצ'אט סימן ששניכם פעילים כעת. בואו נכנס לרשימת התיקיות," היא אומרת, "הספר שנמסר לכם כולו פה, ומחולק לפי נושאים. גם השרטוטים נמצאים כאן.
מייפל ביקשה שאתקין לכם תוכנות שהיא עובדת איתם. במקרה שאתם מעדיפים להוסיף תוכנות נוספות תשלחו לי מייל ואעשה זאת.
לכל אחד מכם יש את הענן הפרטי שלו. אם אתם רוצים שהחומר ישותף תלחצו על סינכרון ואז החומר ישותף בין שניכם.
בשלב זה מייפל ביקשה שרק אתם תהיו בעלי הענן. עם זאת יש כאן צ'אט נוסף לקבוצה כולה. הקישור אליו מופיע בדף הראשי, זאת כדי למנוע בלבול בין שניהם.
יש לכם אפשרות לשתף מסמך על ידי לחיצה על סינכרון. המחשב ישאל אתכם איזה מסמך ואת מי אתם רוצים לשתף.
תלמדו את התוכנה ואם יש לכם שאלות אל תהססו לשלוח לי הודעה. גם הצ'אט איתי מותקן בדף הראשי."
אנחנו נכנסים לראות את הענן.
מגדל האופאל, ניו יורק
תיקייה: דן סקיי תיקייה: סקוט וינסטון
אני נדהם לראות שכל הכנת השטח כבר נעשתה ויש אישורים מבעלי המקצוע שעבדו בשטח.
בכל תיקייה יש הערות והסברים של מייפל. היא מלווה במפרטים טכניים שלא מופיעים בספר שבידינו.
אני נכנס לראות את התוכנות שהותקנו עבורי ומופתע לראות שלא חסר בהם שום דבר.
"אני לא יודע איך התיקייה שלך," אומר לי דן. הדיבור שלו איטי והוא נושף את האוויר מריאותיו, "אצלי כל מה שאני צריך מותקן, ולחשוב שזאת אישה שלא בנתה אף פעם מגדל. אני לא יכול לחשוב על דבר אחד שחסר פה."
'שום דבר, חוץ ממנה. אני לא רואה את עצמי עושה את זה בלעדיה,' הוא ממלמל כמעט בלי קול.
