חולמת צלילים ב' 47 – מעשה קסמים
יסמין
הבנות יודעות שעברתי לגור עם סקוט אבל איכשהו לא יצא לי להזמין אותן לכאן, למרות שעבר כבר זמן מאז שחזרנו מחופש.
"איזה נוף מעלף," קוראת טסה בהתפעלות למרות שגם הדירה שלה היא דירת פנטהאוז, רק שהמיקום שלה לא בלב העיר כמו מגדל הבלו ספייר המשקיף על העיר מעל כיוון.
"אני מאד שמחה בשבילך. אני רואה איך סקוט מסתכל עלייך וזה מחמם לי את הלב," אומרת אירלנד.
ואז מגיע ריבר.
אני לא מופתעת לראות שהוא בא לבד. אני תוהה מה קורה בינו לבין מייפל. סקוט סיפר לי שהוא הזמין אותו, אבל אז הגיע דן ולא הספקתי לשאול אם הוא יודע מה קורה עם מייפל.
"זה ריבר מדיסון," אני אומרת להן.
הן סוקרות אותו בעניין. אין ספק שהוא מרשים אותן בהופעתו החיצוני. הוא לובש ג'ינס קרוע וסריג שמבליט את גופו השרירי.
"יש לה טעם טוב לילדה," קובעת אירלנד לבסוף.
המבטים ששולח לעברו דן לא נעלמים מעיניי. אני מודה שזה מכעיס אותי. אתה עומד להתחתן, תעזוב אותה במנוחה.
אנחנו ניגשות למלא את הצלחות באוכל. אני שמה לב שטסה ואירלנד סוקרות גם את דן באריכות.
"מה בדיוק קרה בינו לבינה. את זה אף פעם לא הצלחתי להבין," אומרת טסה.
"מה שמעניין אותי יותר זה מה יש לדן לדבר עם ריבר. הם נראים כמו שני זאבים שנלחמים על נקבה. אין ספק ששניהם זכרי אלפא מאד מרשימים," אומרת אירלנד.
אני מנסה להבין על מה היא מדברת ולא מבינה. הם מדברים ביניהם בשקט, ודן מציע לריבר מהבשר שצלה על הגריל.
פתאום נשמע רינגטון לא מוכר ופניה של אירלנד מרצינים פתאום.
אירלנד
"אני מקשיבה לך," אני אומרת למאיה. ברור לי שיש לה משהו חשוב לספר לי שכן יידעתי אותה שאני הולכת לבארנץ'.
"הוורד של ניו יורק מבקשת לדבר איתך בדחיפות," היא אומרת לי בשקט. אני מניחה שהיא לא רוצה שאיש יישמע את דבריה.
"היא אמרה בקשר למה?" אני שואלת קצרות.
"היא רק אמרה שהיא…" מאיה משתתקת לרגע, "שיש בידע מידע ש… תתקשרי אליה מייד, היא ממתינה לשיחה שלך.."
אני מתקשרת לריכלאית מספר אחת של העיר ניו יורק. אין לי ספק שאם היא מבקשת אותי זה סיפור רציני.
"מדברת אירלנד מורל," אני מציגה את עצמי, למרות ששמי מופיע על הצג שלה, "אני מקשיבה לך."
בעודי מדברת אני שולפת מהתיקייה את טופס ההתחייבות לשמור על סודיות. אין לי ספק שהיא תבקש אותו. לא טעיתי. "המידע שבידי מאד נפיץ והוא נמסר לי מיד ראשונה. אני דורשת שתחתמי לי על טופס התחייבות," אומרת ה'וורד.'
"אם תסתכלי על המייל שלך תמצאי אותו כבר שם," אני אומרת.
"אמרו עלייך שאת אשת מקצוע מעולה. אני מבינה למה," היא פותחת במילות חנופה. אני כבר רגילה לזה ולא מתרגשת.
"תודה לך מתוקה," אני אומרת לה במתק שפתיים.
"מסתבר…" היא מושכת את דבריה כדי לשוות למילותיה אווירת מתח, "שאיש ציבור רם מעלה, בואי נאמר שהוא סנטור, נתפס עם הפילגש שלו. אישתו הגישה תביעת גירושין וזימנה אותה להעיד ביום שני בבוקר."
"את מצפה ממני שאפרסם זאת במרומז או שיש בידייך שמות שיוסיפו תבלינים לסיפור השערוריתי הזה?" אני שואלת אותה באדישות.
אני מסתכלת סביבי ורואה שיש מי שמקשיב לשיחה שלי עם ה'וורד.'
"את מבינה שאני דורשת הגנה. אני לא מוכנה שתחשף זהותי," היא מתעקשת.
"מה שאני מבקשת ממך את נוסח ההודעה שקיבלת. תמחקי את שם השולח, ואני מתחייבת למחוק את שמך. הרי בדיוק על זה חתמתי.
תחנת השידור שלנו מגינה בקנאות על מקורות המידע שלה."
שתיקה משתררת ביננו.
"כמובן שאם את חוששת, אני אבין. אולי את צריכה לפנות למישהו שיש לך אמון בו." אני יודעת שאני מערערת את בטחונה, וברור לי שהיא תתרצה.
אני לא טועה. התראה על כניסת מייל נשמעת מייד.
"אני אעבור על המידע ואיידע אותך. אני מבטיחה לך שלא אפרסם דבר ללא ידיעתך," אני אומרת לה ומסיימת את השיחה.
אני מניחה בהיסח הדעת את הצלחת על השולחן ומתיישבת לקרוא את ההודעה.
אני עומדת המומה מול המייל שלפניי.
אשתו של הסנטור בקהאם הגישה תביעת גירושין, לאחר שהובא לידיעתה כי בעלה נראה מספר פעמים נפגש בבית מלון אורכידאה עם האדריכלית הגרושה מייפל וייאטסון.
אני רואה שיש מסמך מצורף ופותחת אותו.
אני מרגישה שאני לא נושמת.
בתצהיר מעיד לירוי שראה את אשתו לשעבר בתאריכים…
למרות שהיה לי ברור שלא ייתכן שמייפל מעורבת בסיפור הזה, אני נושמת לרווחה כשאני רואה שהתאריכים הכתובים בתצהירים כולם בתקופה שהיינו באיביזה.
"בן זונה מניאק!" אני לא מתאפקת ומסננת.
אני מחייגת למייפל אבל היא לא עונה.
אני עוצמת עיניים, כמו שאני עושה תמיד כשאני מנסה לפתור בעיות, ומבינה שאין ברירה אלא להתקשר לעורכי הדין שלה.
"אני צריכה את המספר של כריס ברוקלין," אני זורקת לחלל האוויר, מחכה לראות מי יענה לי.
דן ניגש אליי מייד ומראה לי את המספר מספר הכתובות בנייד שלו. אני מעיפה מבט לריבר, אבל הוא נד בראשו לשלילה.
אני מעתיקה את המספר ומתקשרת.
כריס עונה לי אחרי צלצול אחד.
"כריס ברוקלין מדבר," הוא עונה לי ברשמיות למרות שהוא יודע עם מיהו מדבר כיוון שגם איתו אני מתקשרת עם מספר ושם גלויים.
"אנחנו צריכים לדבר בדחיפות," אני אומרת לו מייד.
"אנחנו מדברים," עונה לי כריס.
"הוורד התקשרה אליי למכור לי סיפור. בידיה יש גם עותק של התצהיר. כמובן שאני לא מתכוונת לפרסם אותו, אבל רציתי שתדעו שזה מסתובב מתחת לפני השטח.
יש לי רק בקשה אחת. התחייבתי לא לחשוף אותה, כך שאל תתקשר אליה. אני סומכת עליך שתדע מה לעשות."
"יש לי רק שאלה אחת," אומר כריס, "את יכולה לאמר לי מתי הועבר אליה המידע?"
אני חוזרת למייל שקיבלתי, מסתירה את הנתונים ומצלמת את התאריך והשעה.
"מנוול!" הוא אומר בכעס, "אני אשתף אותך שזה היה לאחר שכבר קיבל הודעה על כך שהוא עומד להתבע על עדות שקר.
הוא כל כך מטומטם שעכשיו יתווסף לתביעה נגדו גם סעיף של הוצאת דיבה.
אני ממש מודה לך שמסרת לי את המידע הזה. אין לך מושג כמה עזרת לנו."
"איך היא?" אני לא מתאפקת ושואלת.
"היא לוחמת אמיתית. הפעם היא מתכוונת ללכת איתו עד הסוף," הוא אומר לי.
"תמסור לה שאני אוהבת אותה. כולנו כאן," אני מבקשת.
"נו…ספרי כבר," אומרת יסמין.
אני חוככת בדעתי מה לספר לה. בסופו של דבר זה לא הסיפור שלי.
"הכל בגלל יום ההולדת שלה," אני אומרת מהורהרת.
"על מה את מדברת?" אומרת יסמין חסרת סבלנות.
אני מסתכלת עליה.
"אני בימים האלה של החודש, את מבינה? אין לי הרבה סבלנות," היא לוחשת לי.
עליי לבחור בינה לבין מייפל. מה שמציל אותי היא העובדה שמייפל מתקשרת לריבר שיבוא לאסוף אותה ואני חומקת לשירותים.
*
כשאני חוזרת אני שומעת שהיא הודיעה לריבר שהיא נאלצת לחזור כי 'יש התפתחויות.'
"אני לא מבינה אותה. יש לי הרגשה לאחרונה ש…איך אני אומר זה…. כמו הסיפור הזה שהיא סיפרה שהיא השאירה במשרד מתנה לדן," אומרת יסמין לטסה.
אני רואה ששפת הגוף של טסה משתנה באחת.
"תגיד לי דן איזה מהמשחקים החדשים אתה הכי אוהב?" היא פונה אליו.
"לצערי עדיין אין לי את הקונסולה החדשה של הפלייסטישן כך שאני לא מכיר אותם עדיין," הוא עונה לה. ניכר עליו שהשאלה שלה שבאה משום מקום מפתיעה אותו לא פחות מאותי שלא מבינה מה גרם לה לשאול אותה.
"שמעתי שקיבלת טרנינג של מיו מילאן לחג המולד. חשבתי לקנות כזה לאחי. אתה ממליץ לי לקנות לו כזה?" היא שואלת.
"את משחקת עכשיו את המשחק של מייפל?" הוא מסנן לעברה.
"כמה חבל שזרקת את השקית השחורה ובה מתנת חג המולד שקיבלת מהמשרד. דווקא בא לי לשחק איתך במשחק קסמים," היא עונה, מתעלמת מההערה העוקצנית שלו.
"תתפלאי, אבל במקרה הוצאתי אותה אתמול מהרכב כיוון שאני רוצה לקחת אותו לשטיפה," הוא אומר לה.
"אני מבינה שאתה גר כאן במגדל. איכפת לך להביא אותה ותראה איך מתרחש קסם מול עיניך?" היא מתגרה בו.
הוא מרים את הכפפה. "בואי נראה אותך," הוא עונה משועשע ויורד לדירה שלו להביא את השקית.
בעודה ממתינה לו, משחררת טסה את הצעיף הכרוך על צווארה ומכסה את עינייה.
"מה עובר עלייך?" אני לוחשת לה.
"את יודעת כמה מייפל חשובה לי. אני לא אתן לאיש לפגוע בה," עונה לי טסה.
זה עדיין לא מסביר את מה שהיא עומדת לעשות.
"ובכן השקית כאן לפנייך," אומר בציניות דן.
טסה מפנה את גבה אליו. "בוא נשחק דן."
"אני רואה שקית שחורה של מיו מילאן," מתחילה טסה את המשחק.
"אני מלא התפעלות. את ממש קוסמת," אומר דן בהתפעלות מזוייפת.
טסה מתעלמת מדבריו.
"בתוכה יש שקית בצבע כסף שצורתה מלבנית. אתה רואה אותה?" היא שואלת.
"רואה," הוא אומר וחיוך על פניו. אין ספק שהוא משועשע.
"היה עליו סרט כחול עם ההטבעת האות של מיו מילאן. אני מניחה שמישהו הסיר אותו. תסתכל בתוך השקית, נראה לי שהוא שם בפינה," היא ממשיכה.
דן עושה כדבריה ומוציא את הסרט הכחול מהשקית. נראה שהוא מופתע אבל משתדל לא להראות זאת.
"בשקית יש מעטפה לבנה עם כרטיס ברכה ממייפל ובו כמה מילים בודדות. משהו כמו לדן חג מולד שמח ממייפל. אני צודקת?"
"את מדוייקת להפליא," אומר לה דן.
"לעטיפת הכסף, כך אני משערת, מצורף כרטיס נוסף ובתוכו שמות עובדי המשרד. אני לא רואה את השם של מייפל עליו," היא אומרת.
"אני רואה ששיננת היטב את החומר שמייפל לימדה אותך," אומר דן. נראה שהוא לא מאמין בכוחות העל טבעיים שלה.
"בוא נמשיך. עכשיו הקסם רק מתחזק. אני מבקשת שתפתח את הנייר ותראה לכולם שיש בתוכו קופסה המכילה סט של בגד ספורט בצבע … זה משהו כמו אפור עכבר עם כסוף משהו.
על האריזה יש תג מחיר..זה ממש משעשע אותי.. בסך שמונה מאות וחמישים דולר. נראה לך דן, כאחד שמרבה לקנות את בגדיו בחנות האופנה מיו מילאן, שזה באמת מחירו של הסט הזה?
אני בטוחה שאתה יודע זאת הלצה. ואם לא, תעיד על כך המדבקה שמוצמדת לתג המחיר ובה סמיילי שחורץ לשון. מישהי שם בחנות חמדה לצון."
אני מביטה על האריזה ורואה שכל מילה שאמרה טסה נכונה.
היא לא מחכה שדן יגיב וממשיכה בקסמיה.
"עכשיו שים לב שסביב הקופסה מודבק נייר דבק עבה, מין הסוג הזה שמדביקים קרטונים ועליו שם של חברה שמוכרת משחקי מחשב. גיים סיטי אולי? אני לא בטוחה."
אני פותחת זוג עיניים גדולות למראה הדבק שמקיף את הקופסה. "אתה מסכים איתי שלא הדביקו אותו במיו מילאן?"
"תמשיכי," אומר דן, "ברור לך שעדיין אינני משוכנע."
"תסיר את נייר הדבק. אני מניחה שתזדקק לסכין, כיוון שהדבק מאד חזק.
שכחתי לשאול אותך האם קיבלת שובר החלפה מאנשי המשרד למקרה שתרצה להחליף את הבגד. זה מה שנהוג לעשות, ביחוד כשאתם קונים מתנה לבוס ואינכם יודעים מה טעמו האישי," זורקת באגביות טסה.
אני מוקסמת ממנה. מאיפה כל זה בא לה.
"איך את עושה את זה?" אני לא מתאפקת ושואלת.
"הייתי שם," היא עונה לי בשקט מה שגורם לי להיות עוד יותר מבולבלת.
"פתחת את הקופסה? צדקתי? יש בה חליפת ספורט בצבע עכבר מתכתי?" היא שואלת בתחושת נצחון.
"כן," הוא עונה בטון, "ו.. מה בדיוק הוכח בזה?"
"עכשיו זה הקסם האמיתי. בוא נחכה רגע לפני שהוא מתרחש לנגד עיניך," היא אומרת וגורמת לכולם להביט בה.
"כדי שהקסם הזה יצליח אתה צריך לעקוב במדוייק אחרי ההוראות שלי.
תפתח בזהירות את הרוכסן של החולצה.
אתה תמצא בתוכה מעטפה גדולה סגולה ועליה כתוב
לדן מ…מייפל.
תפתח אותה ותוציא מתוכה מעטפה סגולה קטנה יותר. בתוכה נמצא כרטיס המכיל את ברכתה האמיתית של מייפל אלייך. תקרא אותה לעצמך. היא נכתבה לעינייך בלבד, וגם אני אינני רשאית לקרוא אותה."
דן קורא את המילים ועוצם את עיניו. אני בטוחה שהיה רוצה כעת להיות עם המילים שלה לבד.
"יופי. עכשיו תוציא מהמעטפה דף מיזכר שכותרתו משולחנה של מייפל וייאטסטון.
מה כתוב בו אני דווקא יודעת. אתה מוזמן להקריא אותו בקול רם.
וכך הוא עושה.
דן,
רציתי ליידע אותך שאני יוצאת לחופשה מחוץ לעיר. החברות שלי תכננו הכל ואין לי מושג מה היעד אליו אנחנו נוסעות.
סיימתי את כל המטלות שלי והשולחן שלי ריק. גם התשלומים כבר הופקדו בחשבונך.
רוי יהיה פנוי כך שאתה יכול להעזר בו בעת הצורך.
החופשה מתוכננת עד תחילת ינואר.
אני עובדת על פרוייקט מאד גדול שמצריך ממני פגישות רבות במשרד מהנדס העיר. אני מעדיפה לעבוד מבית.
כאשר אגיע לתוצאות המיוחלות אשתף אותך.
אני מבקשת שתתן הוראה לא להעביר לי משכורת עד להודעה חדשה כיוון שעבור הפרוייקט הזה אינני גובה כסף.
שתהיה לך חופשה נעימה. מ.
"אני ממש לא מאמינה!" אומרת טסה בתאטרליות, "איזה שקרנית מייפל. ולנו היא אמרה שהיא הודיעה לך שהיא יוצאת לחופשה.
בוא נמשיך.
יש במעטפה הגדולה עוד מעטפה קטנה שבגללה עשיתי את כל מעשה הקסמים הזה. יש עליה את הלוגו של חברת המשחקים. יש בתוכה קבלה המאשרת שנקנתה עבורך קונסולת פלייסטישן חדשה, שישה משחקים ואחריות לחמש שנים.
טסה מסירה את הכיסוי מעינייה.
"אני לא באמת קוסמת. אני הייתי עם מייפל בזמן שהיא קנתה לך את המתנה וראיתי איך היא ארזה אותה.
מה שמפליא אותי שעובדי המשרד שלך שתלו את המעטפה הסגולה בתוך המתנה שהם קנו לך לחג המולד. זה בעיניי הקסם האמיתי," אומרת טסה.
היא מביטה על יסמין. "את מבינה שהייתי חייבת זאת? מייפל הייתה עושה אותו דבר עבורי."
שקט משתרר מסביב. כל אחד מעכל את מה שקרה פה.
שוב מצלצל הנייד שלי על הצג נמצאת 'הוורד של ניו יורק.'
"אני מבקשת שתשכחי מהמידע שמסרתי לך," היא אומרת לי.
"אני מצטערת, הכתבה כבר נשלחה לעריכה," אני עונה לה, מנסה לקנות זמן.
"נו באמת, דיברנו רק לפני שעה. את חושבת שאני מאמינה לך?" היא אומרת לי. איזה טעות היא עושה.
"את קצת חלשה בזמנים," אני עוקצת אותה, "אני לא בטוחה מה את רוצה שאעשה."
"תקשיבי לי טוב, את תסבכי אותי אם הכתבה תתפרסם," היא מרימה עליי את הקול.
"אני מזכירה לך שאת זו שפנית אליי. בכל מקרה אני לא אגלה לאיש שהמידע בה ממך כך שאני לא רואה שום בעיה."
אני שולחת מסרון לכריס ברוקלין.
"תזרקי לה עצם. תאמרי לה שקיבלת תגובה ממקרובים למייפל שאמרו שבידה להוכיח שהמידע הזה שיקרי," כותב לי כריס.
"את חייבת להבטיח לי שמה שאני עומדת לספר לך יישאר ביננו. מקורבים למייפל אישרו לי שהיא לא חוששת מפרסום הכתבה שכן יש בידה להוכיח שהמידע שיקרי," אני אומרת לה, "את יכולה להירגע."
"אני מתחננת בפנייך. תורידי את הכתבה," היא משנה את טון דיבורה.
"אני לא יודעת. אני לא בתחנה. תני לי לבדוק אם היא לא בדרך לשידור מבזק מיוחד. בסופו של דבר מדובר באישיות רמת מעלה," אני אומרת לה ומסיימת את השיחה בלי לחכות לתגובתה.
אני מעדכנת את כריס בהמשך השיחה..
"מעולה. עכשיו את יכולה לאמר לה שברגע האחרון הצלחת למנוע את שידור הכתבה. אין כמוך את חברה טובה," כותב כריס.
אני מתקשרת ל'וורד,'
"את לא יודעת כמה נלחמתי עבורך שהכתבה על לא תשודר.
אנשי חדר החדשות מתורגלים לעבוד בקצב רצחני, עם כל המבזקים המיוחדים שמגיעים אלינו. אני לא מאמינה שהצלחתי לעצור את הכתבה לפני השידור."
"את יכולה סוף סוף לספר לי מה קורה?" שואלת יסמין.
"אני מצטערת אני חייבת להגיע בדחיפות לחדר החדשות, יש לי מבזק לערוך. תסעי אותי לתחנה טסה?"
"אני לא מבינה. אמרת שהצלחת לעצור את הכתבה. אני לא מאמינה למה לא מספרים לי כלום," אומרת יסמין.
לפני שאני עוזבת אני מעיפה מבט לעברו של דן.
"אני יודע," הוא אומר, "אני אידיוט."
