חולמת צלילים ב 46 – השיחה שמשנה את הכל
יסמין
אני לא יודעת איך להגיב כשאני שומעת שדן התארס. כמה זמן הם מכירים שהוא הציע לה נישואים?
את קארין פגשתי מספר פעמים, אבל מעולם לא נוצר בינינו ממש קשר. היא מאד מתנשאת וחושבת שכל העולם צריך להיות מונח לרגליה.
אנחנו קובעים להיפגש במועדון. גם מייפל וריבר יגיעו הערב. מייפל אמרה שממש לא מעניין אותה אם דן יהיה שם.
כשאנחנו מגיעים, דן וקארין כבר שם עם כמה זוגות חברים שלנו.
אני מחכה בקוצר רוח שמייפל תגיע. גם כי אני אוהבת את חברתה, ונעים לי יותר כשהיא נמצאת, וגם כי אני רוצה כבר לראות איך יגיב לכך דן.
מייפל הודיעה שהם יאחרו מעט כיוון שהייתה תאונה שמעכבת את התנועה.
אני נושמת לרווחה כשאני שומעת את טיפוף עקביה כשהיא עושה את דרכה לקומת הVIP, מקום המפגש הקבוע שלנו.
אני מחייכת לעצמי כשאני חושבת שיש לה טיפוף מיוחד כשהיא הולכת שאי אפשר לפספס אותו. מין הליכה בטוחה מצד אחד, ומצד שני נחפזת כאילו עליה להגיע בזמן לפגישה. היא לובשת מכנס לבן וחולצה עם הדפס שחור ולבן ונראית נפלא.
מייד אחריה מגיע ריבר. אין ספק שהוא השקיע בלבוש שלו. אני תוהה האם הוא יודע את מי הוא הולך לפגוש היום.
מייפל ניגשת לחבק אותי ואני שמחה שסקוט קם לקבל את פניו של ריבר.
"אתה חייב לי את סוף הסיפור," אומר סקוט לריבר. אני חושבת לעצמי האם הוא אמר זאת לריבר להראות לו שהוא מרגיש קרוב אליו, או דווקא אומר את המילים לאוזניי דן.
'למה כל זה מעסיק אותי?' אני חושבת לעצמי, 'הרי דן ומייפל לא היו מעולם זוג. ואולי כי אני יודעת איך האוויר משתנה כששניהם אחד בקרבת השנייה.'
ריבר צוחק. "גבר לפעמים שוכח," אומר ריבר ומתיישב ליד מייפל ומול סקוט כך שיש ביניהם קשר עין ישיר, "שאולי אישה לא מכירה את המשחקים שלו, למרות שאני בספק, אבל גבר אחר בהחלט מכיר אותם.
בינינו, אני מבין אותו. הגאווה שלו נפגעה כשמייפל דחתה אותו, ועוד בגלל שהוא רופא."
"ולא סתם," מוסיפה מייפל, "אלא גניקולוג.
אתם מבינים שכאחת שבאה ממשפחה של רופאים, אני מכירה היטב את זה שמקרה חרום דוחה הכל, וזה לא משנה אם אתה באמצע ארוע, או ארוחה במסעדה או עושה אהבה עם המאהבת שלך.
מה קרה השנה בתקופת החגים? אבי, אישתו ואחי היו בתורנויות.
רק מה שחסר לי זה להוסיף עוד אחד לרשימה של האנשים שנוטשים אותי בזמן הכי לא צפוי כי גברת רובינסון צריכה ללדת."
"רק שהדוקטור לא קיבל את זה יפה," ממשיך ריבר לספר לסקוט, "והגיע עם מישהי למועדון. כל אחד מבין שזה היה כדי לנפנף מול עיניה של מייפל שהיא לא מעניינת אותו."
"סתם ילד קטן, הוא וכל גבר שנוהג כך," אומרת מייפל ואני רואה את דן נע בחוסר נוחות בכסאו.
"גברים חושבים שאנחנו הנשים לא מכירות את התכסיסים והמילים המכובסות שלהם. לא מספיק לאמר לאישה 'את מהממת, אני לא מפסיק לחשוב עליך,' כדי לכבוש אותה.
נשים יודעות להבחין מתי זה אמיתי ומתי מזוייף. כמובן שלא נראה לכם שאנחנו יודעות."
"במי את נלחמת מייפל," אני לא מתאפקת ושואלת אותה בשקט, "עוד תבריחי את ריבר."
"לא נראה לי. זה לא הסגנון בו הוא משתמש," היא עונה לי.
אני רואה שריבר מחניק חיוך.
"מה?" היא פונה אליו.
"כלום," הוא מחייך.
"נו באמת," היא מתרעמת, "כבר אמרתי שיש לנו את התבונה להבחין בין אמת למשחק."
אני רואה שדן מאגרף את כפות ידיו וחושק את לסתותיו. הוא בהחלט לא מרוצה ממה שהוא שומע. האם בגלל הדברים שאמרה על גברים או ההבנה שבינה ובין ריבר נרקם סיפור אמיתי?
"איך היה השיעור היום?" היא משנה בחדות את הנושא.
"הרבה יותר טוב ממה שדימיינתי," אני עונה לה, "את לא מבינה כמה השיטה הזאת עובדת."
"אין לי ספק. את יודעת להעביר את המסר בצורה נפלאה. יותר ויותר אנשים מתחילים להקשיב לתווי המוסיקה. את מביאה אותם בדיוק למקום שאת רוצה. לא רחוק היום בו יכנו את שיטת הלימוד שלך על שמך. אני כל כך גאה בך," היא אומרת ונדה בראשה לאשר את דבריה, "ממש."
"מה את מלמדת?" שואלת קארין.
אני בוחנת אותה וחושבת לעצמי שלמרות שזאת לא הפעם שאנחנו נפגשות היא אף פעם לא התעניינה בי. יותר מזה, היא לא זיכתה אותי במבט.
למה יש לי הרגשה שמייפל היא שדחפה אותה לשאול את השאלה? אין ספק שהיא מרגישה מאויימת על ידה לנוכח מה שדן משדר.
"אני מלמדת בלרינות לרקוד נכון," אני מתמצתת את כל התורה בכמה מילים. ברור לי שזה לא באמת מעניין אותה.
"אה," אומרת קארין ולא מוסיפה.
היא מפנה מבטה למייפל. "מעניין אותי מייפל מה דעתך על הסכם ממון."
כולם נשארים פעורי פה מול שאלתה של קארין ומהבחירה שלה לשאול את מייפל.
דן מגחך.
"אני חושבת שזה רעיון מעולה. מטרתו להבטיח לאישה ולילדים שיוולדו לה שגם אם הנישואים יתפרקו היא לא תצטרך לדאוג למחייתה," עונה מייפל.
"עדיף שזה יעשה כעת כשאתם מאוהבים מעל הראש וחושבים שתחיו זה עם זו לנצח."
'זה מה שנראה לך שקורה בינו לבינה?' אני רוצה לשאול אותה, אבל שותקת.
"מניסיוני," ממשיכה מייפל לטעון את טענתה, "אני יכולה להעיד שכשדנים בנושאים האלה כשאתם בפני גירושים זה הרבה יותר מסובך וכואב."
"העיקר שאת מסודרת," אומרת לה קארין בלעג.
"את עובדת בבנק?" שואלת מייד מייפל.
"מה?" היא מביטה בה במבט של סלידה.
"אחרת אין לי הסבר מאיפה את יודעת מה מצבי הפיננסי. לא שזה עניינך, אבל לא קיבלתי ממנו כלום פרט לחופש שלי."
"בעיניי דרישה כזאת היא הבעת אי אמון," היא אומרת כעוסה.
דן
"אהבה מכסה על הכל," אומרת מייפל בחיוך.
אפילו החיוך היפה שלה לא מכסה על מה שהעיניים שלה מספרות. יש בהן עצב.
הנייד של מייפל מצלצל ומתריע על הודעה.
'ברצינות?' היא ממלמלת. היא עוצמת את עינייה וניכר שמתנהל בתוכה מאבק.
" אני חייבת ללכת," היא אומרת ומעיפה מבט לעברו של סקוט ואחר כך לעברי.
"אני מצטערת ריבר אני חייבת לענות לשיחה הזאת," היא אומרת ומניחה יד על זרועו, "עורך הדין שלי ביקש לדבר איתי."
"נו באמת מייפל, יום שישי היום. מה כל כך דחוף?" הוא שואל אותה לא מרוצה.
"נכון שזה הזוי?" היא עונה לו בשאלה. ניכר על פניה שהיא מאד מוטרדת.
היא מתרחקת מהשולחן, יורדת בריצה את המדרגות לקומת הכניסה, ומתיישבת ליד הבר כשגבה אלינו.
שפת הגוף שלה מראה שהיא לא שקטה.
"אני לא מבין למה היא נתנה לי להאמין שהיא גרושה?" שואל ריבר.
אני שותק. אני מזכיר לעצמי שזאת הזוגיות שלה ואסור לי להתערב.
מה שמפליא אותי שיסמין לא אומרת מילה. אני יודע שמייפל חתמה על הסכם גירושים למה היא לא אומרת זאת?
יסמין
דן מביט עליי במבט קר. מה הוא מצפה שאדבר על מייפל מאחורי גבה?
אני מודה שאני מופתעת מהטלפון ההזוי הזה ביום שישי בלילה. מסתבר שלא הכל אני יודעת עליה. אני מרגישה את הכעס מבעבע בתוכי. האם היא מסתירה ממני את האמת?
אני יודעת שבימים האלה של החודש אני מאד רגישה ולא תמיד חושבת בהיגיון. בגלל שאני מודעת לכך אני משתדלת להיות מאופקת.
מה קרה שאני מרגישה שאני מאבדת שליטה? בסך הכל מערכת היחסים של מייפל לא נוגעת לחיי, אז למה כל דבר שקורה היום מקפיץ אותי.
אחרי שעה ארוכה היא חוזרת ופניה קפואות.
"אני מתנצלת," היא אומרת לריבר.
"שיקרת לי?" הוא שואל אותה באיפוק, "אמרת שאת גרושה."
"ולמה את חושב שבגלל ששוחחתי עם עורך הדין שאני לא?" היא עונה לו בשקט, "אני מבקשת שנדבר על זה לבד."
"ידעתי!" הוא עונה לה. ניכר עליו שהוא חסר מנוחה.
היא מוציאה את הנייד שלה מכיסה. פניה חפים מכל רגש.
היא מחפשת בו משהו . "הנה לך," היא אומרת ומתחילה להקריא:
הסכם גרושין
בין מייפל וייאטסטון
ולירוי בליקסמית'.
הצדדים דנו בבקשה של מייפל וייאטסון לקבל גט באופן מייד מבעלה עקב בגידותיו לאורך תקופה ממושכת.
הצדדים הגיעו לידי הסכמה …
ברור לך שאין לי כוונה, בטח לא בפורום הזה להקריא את כל סעיפי ההסכם.
אתה יכול לראות בסופו של ההסכם את חתימתנו לצד חתימת עורכי הדין שייצגו אותנו.
שים לב לתאריך ולחותמת השופטת ליאה רוטשילד על ההסכם. אני מקווה שזה מספק אותך ריבר.
שיהיה לכולכם ערב נפלא. אני פרשתי," היא אומרת ועוזבת בצעדים מהירים את קומת ה VIP.
"היא עדיין לא הסבירה למה הייתה צריכה לדבר בטלפון בשעה כזאת עם עורך הדין שלה," אומרת קארין בטון המזלזל שלה.
"זה לא עניינך," משתיק אותה דן, "לא מה שהיה הלילה, ולא כל דבר אחר שקשור למייפל."
"אני ממש לא מופתעת. כולם יודעים שאתה הכלבלב שלה," היא אומרת לו בלעג.
"אם את חושבת כך למה את מתעקשת שאשא אותך לאישה? את מבינה וודאי שלא תוכלי למחוק אותה ממני," אומר דן, "גם אני מציתי את הערב. בואי, אקח אותך הביתה."
"אני יכולה לנסוע לבד," היא עונה לו.
"כרצונך," הוא מושך בכתפיו וקם.
"מייפל צודקת. הייתי צריך לתת לה להסביר לי ולא להתנפל עליה כך. אני מצטער. כל המהומה הזאת היא בגללי," אומר ריבר. ניכר עליו שהוא מתחרט.
הוא מתקשר למייפל אבל הטלפון שלה משמיע צלצול של 'תפוס.'
מעניין עם מי היא מדברת? אני תוהה אם היא מדברת עם אחת החברות.
אני נכנסת לצ'אט של ארבע החברות לראות אם הן מדברות. כמובן העובדה שלא לא אומרת שאין ביניהן שיחה אישית. ואולי, שיחת קבוצתית בלעדיי.
אני שוקלת להתקשר לטסה, אבל מניחה שאם מייפל בקשר איתה היא תכסה עליה.
אני מזייפת פיהוק ומבקשת מסקוט שייקח אותי הבייתה. "זה היה שבוע ממש עמוס," אני שולפת תרוץ.
כשאנחנו לבד ברכב אני רואה שסקוט מסתכל עליי, אבל ניכר שהוא שוקל את מילותיו. "איך את מרגישה?" הוא שואל לבסוף.
"למה אתה שואל?" אני עונה לו בשאלה.
"את יודעת, את במחזור, לקחת כדור נגד כאבים," הוא עונה לי. משהו בקול שלו נשמע מוזר. ברור לי שזה לא מה שמעניין אותו.
"מה הבעיה סקוט?" אני שואלת מייד.
"אני לא יודע. די הפליא אותי שלא הגנת עליה." המילים שלו מעוררות בי כעס.
"היא אף פעם לא הראתה לי את ההסכם. כבר ראית שהיא שיקרה בקשר למתנה של דן, היא לא סיפרה את האמת בקשר לבעלות על הבניין. מי יודע מה עוד היא המציאה."
אני לא יודעת מאיפה כל זה יצא ממני. אני מתחרטת שלא שלטתי בעצמי. לו יכולתי, הייתי בולעת מייד את המילים שאמרתי.
אני חושבת על כמה דברים אני הסתרתי ממנו.
"רגע. אני לא מבין. יש בעיה עם הבניין?" הוא שואל ואני נושמת לרווחה שזה מה שמטריד אותו מכל מה שאמרתי.
"אתה יודע, שבעצם הוא שלה, כי היא סקיי," אני עונה לו, אבל המחשבות שלי במקום אחר.
"מה?! מייפל זו סקיי? ממתי את יודעת את זה?" הוא מרים מולי גבה.
עכשיו גם אני נתפסתי בהסתרת מידע.
"חשבתי שאתה יודע," אני מאלתרת תשובה, "הרי עשית עבורה עבודה."
"הבנתי," הוא אומר ואני יודעת שהוא לא מרוצה מהתשובה שלי.
אנחנו נוסעים בשתיקה לדירה.
ליד המעלית אנחנו פוגשים את דן.
"אתה בסדר?" שואל אותו סקוט.
דן מסתכל עליי במבט בוחן.
"דיברתי עם כריס ברוקלין." הוא פונה לסקוט ומתעלם ממני, "הוא עולה על טיסה לניו יורק בקרוב. הוא ישהה כאן כשבועיים. הוא נשמע מאד רציני. למה יש לי הרגשה שזה קשור למה שקרה הערב?" שואל דן.
אני מתקשרת למייפל אבל הטלפון שלה תפוס.
"אתה רואה," אני מתפרצת, "היא לא משתפת אותי בכלום."
"אני מניח שיש לה בעיה שעליה לפתור ובזה היא מתעסקת כעת," עונה לי סקוט בשקט.
"העולם לא סובב סביב מייפל," פולט דן, "זה מה שתמיד אומרים לה."
אני מתקשרת שוב למייפל והיא עדיין בשיחה.
אני נכנסת לקבוצת ארבע החברות.
יסמין דהרמה: ניפגש מחר לבארנץ'?
טרה פיליפס: בכייף.
אירלנד: ברור
אני ממתינה ומייפל לא מגיבה.
"קבעתי מחר עם הבנות לבארנץ'," אני אומרת לסקוט.
"למה שלא תזמיני אותן אלינו?" מציע סקוט.
"אתה מסכים?" אני שואלת מופתעת.
"ברור שכן. זה הבית שלך בדיוק כמו שלי. זה דווקא יכול להיות נחמד אחרי הערב הזה שעברנו," אומר סקוט ונד בראשו, "אני אזמין גם כמה חברים."
כעבור זמן שנראה לי נצח אני שומעת התראת הודעה נכנסת.
מייפל וייאטסטון: לא אוכל להגיע. יש לי פגישה עם עורך הדין שלי בבוקר.
"מייפל לא תגיע. יש לה פגישה עם עורך הדין שלה בשבת. זה לא נראה לך מוזר?" אני שואלת את סקוט.
שוב נכנסת התראת הודעה שמפנה את תשומת ליבי אליה.
טסה פיליפס: מייפל, להזכירך מחר יום שבת.
מייפל וייאטסטון: תאמיני לי שהיית מעדיפה לבלות איתכן. זה סיפור הזוי. כריס ברוקלין בדרך לכאן. אספר לכן הכל מחר.
"מסתבר שהיא נפגשת עם כריס ברוקלין שמגיע לניו יורק," אני מספרת לסקוט.
זה בדיוק מה שדן אמר כמה דקות קודם עכשיו הכל מתקשר.
שבת בבוקר
"במה אני יכולה לעזור?" אני שואלת את סקוט למרות שהוא אמר שהוא ידאג לכל.
הוא מצביע על הקרטונים שנערמו ליד השולחן בפינה. אני מסתכלת לתוכם ורואה מבחר של סלטים מוכנים, לחמים מכל מיני סוגים, פירות חתוכים ומאפים.
"אני מציע שנערוך את המזנון העיקרי על השולחן הזה, ועל השולחן בפינה השנייה נערוך את פינת הקפה. אני מביטה על השולחן ורואה שכבר מונח עליו מיחם גדול שמרתיח את המים.
אני מביטה עליו בהערצה. ברור לי שאין זאת הפעם הראשונה שהוא מארח אנשים וניכר שהוא מיומן במה שצריך לעשות.
דן עומד ליד הגריל הגדול וריח של צליית הבשר מתפזר באוויר. גם עליו ניכר שהוא בקיא במלאכה.
אני תוהה כמה נשים התארחו כאן ומרגישה מדקרת קינאה. המחזור עדיין בועט בי וההורמונים משתוללים. אני לא זוכרת אי פעם שהיה לי מחזור כזה.
"מה עובר בראש היפה שלך מתוקה שלי," שואל בטון רך סקוט ורוכן לנשק אותי.
"כבר סיכמנו אתמול שכשאני במחזור אני לא תמיד הגיונית," אני מתחמקת.
"שזה אומר ש…?"הוא לא מרפה.
"עוברות בי מחשבות לא הגיוניות שלא שווה לדבר עליהן," אני אומרת.
"אני לא אניח לך. את יכולה להתחמק כמה שאת רוצה, אבל אני לא אוותר לך," אומר סקוט, "כבר ראינו אתמול איזה טעות היא לא לדבר בגילוי לב."
"אני מקנאה בכל אלה שהיו כאן לפניי," אני אומרת לו מבויישת.
"את פה איתי וזה לנצח," הוא עונה לי בטון רציני. "אף פעם לא הייתה כאן מישהי שהייתה בת זוגי. את יודעת שאני גבר של אישה אחת. האקסית שלי לא הייתה כאן כשאירחתי אנשים, כך שלא היו לך מעולם מתחרות. את רגועה עכשיו?"
"אני מתביישת בעצמי עכשיו," אני עונה לו.
"ואני אוהב אותך עכשיו ולנצח," הוא אומר לי ונושק לי על מצחי.
ואז מגיעות טסה ואירלנד ומה שהיה נשכח ממני.
