חדר חזרות 30 – שלוש מתוך ארבע
אירלנד
אני מסמנת לצלם להתמקד במייפל.
שבועות רבים היינו כאן בבית. אנשים שהיכרתי בעבר הגיעו לכאן
בעקבות שמועות שנפוצו עלינו. יותר משרצו לעזור, הם באו לשמוע
מה קורה מאחרי דלתותיו הסגורות של הבית.
זה היה שיעור מאלף בחברות.
מה שחשוב שכל זה מאחרינו, ופנינו לעתיד.
אם מדברים על רכילות, יש לי משהו למסור למדורי הרכילות שמדרגים את הרווקים הנחשקים של ניו יורק. נודע לי שאחד הרווקים הלוהטים, יצא היום מהרשימה.
לא עוברת דקה והנייד שלי מתחיל להתריע על כניסת הודעות.
את מכולן ראויה לשמוע זאת, כיוון שאת תמיד בודקת את הידיעות לפני שאת משדרת אותן.
אבל אז קורה הדבר שכל עתונאי בשידור חי חושש ממנו, הפסקת חשמל מחשיכה את החדר ואין טעם להמשיך בשידור.
"מה דעתך שנשאיר את הידיעה הזאת תלויה באוויר?" שואלת מייפל.
"את יודעת שגם את יצאת הלילה מהרשימה," אני עונה לה.
"אני? מה פתאום. מעולם לא הייתי בה," היא אומרת.
"את טועה מתוקה," אומר לה דן ומפנה אליה את הרשימה.
"מה יש לי לעשות ברשימה הזאת?" היא מתפלאת.
"מה לי יש לעשות בה?" הוא עונה לה בשאלה.
"אתה זה ברור. אתה גבר אלפא מעלף, האדריכל של השלישייה, ולא פחות חשוב, עשיר," היא אומרת.
"ולכן את בחרת בי," הוא עונה לה.
היא לוקחת כרית ועומדת להעיף עליו. "אל תתחילי איתי מייפל סקיי, שכחת שאני גבר עוצמתי וחזק? אני רק נושף ואת עפה," הוא אומר לה.
"ולכן בחרתי בך, שתגן אליי שאף אחד לא ינשוף עליי ואעוף," היא עונה.
"אני לא יכול איתה. תמיד יש לה תשובה מנצחת," הוא אומר, "כמה שאני מאוהב בה."
"אז בקשר לגבר שיצא מרשימת הנחשקים מה אני אמורה לומר כשאשאל?" שואלת אירלנד.
"פשוט מאד, תאמרי שאת עומדת להינשא לו," מפתיע אותי מרשל.
"זה לא עובד כך מרש. מייפל אמרה לך שאני עתונאית אמינה," אני אומרת לו.
מרשל קם, ולעיניי כולם כורע ברך לפניי כשידו אוחזת בקופסה ובה טבעת יהלום.
"לזה התכוונת כשאמרת?" אני שואלת את מייפל.
"התשובה היא לא, אבל עכשיו הזמן שלך להסתכל על הגבר שלך. אני מניחה שהוא רוצה לשאול אותך משהו," היא עונה לי.
החדר מלא נרות מאחר והחשמל עדיין לא חזר, ואווירה מסביב קסומה. אני מוקפת באנשים שאני הכי אוהבת, ולפניי כורע על בירכו הגבר שליבי מלא אהבה אליו.
"אהובה שלי. ישנם גברים שבוחרים לגלות את ליבם ולהציע נישואים בטקס מושקע, מוקפים בחברים ומשפחה, על מצע פרחים, בלונים ונרות. אני זוכר שחבר הזמין אותי להצעת הנישואים שלו וחשבתי לעצמי אם זאת ההצעה, איך תראה החתונה?
ישנם כאלה שמעדיפים לעשות את זה רחוק מעיני כולם, כמו שדן סיפר שעשה.
למדתי להכיר אותך. למרות התהילה שסביבך, והבית העשיר שבאת ממנו, את אישה שבורחת מכל אלה. אני לא הייתי יכול להיות איתך אם לא היית כזאת.
השבועות הארוכים שבילנו פה יחד הפכו את כולם כאן עבורי למשפחה. למדתי שגם הם כמוני חולקים את אותן עקרונות.
את הטבעת הזאת קניתי לך כשידעתי שאת האחת איתה אני רוצה לחלוק את חיי. ידעתי שאני רוצה לאמר לך את המילים בקרוב, אבל לא ידעתי עדיין מתי.
פתאום זה מרגיש לי דחוף להוציא אותן ממני.
אני אומר לך כל הזמן כמה אני אוהב אותך, מראה לך מה את בשבילי. הגיע הזמן שאשאל אותך. אירלנד אהבת חיי, האם תנשאי לי?"
היה לי ברור שזה מה אני רוצה, אבל אני בהחלט מופתעת. אני כל כך מתרגשת שבקושי מצליחה לענות לו 'כן.'
"עכשיו תורך," אני שומעת את מייפל לוחשת לטסה, ורואה שטסה מחניקה חיוך.
"תראו איך גלי השמחה שלנו מתרחבים היום. זה מרגיש כאילו שמחה מושכת אליה עוד שמחה," אומרת קתרין, "אני כל כך מתרגשת לקראת החתונה של מייפל ודן והיכנתי כיבוד לחגוג את המאורע. עכשיו יש לנו סיבה כפולה, בעצם משולשת, כי גם יסמין פה.
דברים קורים בזמן שנכון להם. יש דברים שאין לזרז אותם, אלא להמתין בסבלנות." אני תוהה האם היא מתייחסת למילים שאמרה מייפל לטסה,
אני מסתכלת על הטבעת הנוצצת על אצבעי ולא מאמינה.
"אני מודה שהפתעתי אותי. ידעתי שהיום הזה יגיע, אבל לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר," אני אומרת למרשל.
"אנחנו חולקים כבר את חיינו יחד. אני עומד להתחיל עבודה שתאפשר לי להיות יותר פנוי. כבר לא תצטרכי להתעורר מצלצול האיתורית.
המילים שלו מעלות חיוך על פניי.
*
אני זוכרת שבאחת הפעמים הראשונות שעשינו אהבה, שנינו היינו מאד סוערים, והתפרקנו לגמרי. הרגשתי בעננים. הוא בהחלט יודע איך לגרום לי עונג גדול. להבות האש עדיין עטפו אותנו כאשר נשמע צלצול האיתורית.
'אוי לא,' הוא מלמל, 'למה דווקא עכשיו?'
'הכייף הכי גדול זה שאחרי שאתה גומר, אתה נותן לגוף שלך להרגע לאט, אתה לא ממהר לשום מקום ורק רוצה לחבק אותה. מה שהכי מרגיז זה שאני בכלל לא כונן היום.'
זה בהחלט יהיה שינוי לטובה לא לחשוש שהאיתורית תצפצף בזמן שאנחנו בלהט המעשה.
*
"פנתה אליי מפיקה של סרטי טבע. עד היום היא עבדה עבור הנשיונל ג'אוגרפיק. העבודה שלה הייתה מאד קשוחה והיא בילתה חודשים באפריקה," אני מתחילה לספר ומתעלמת מההתראות בטלפון הנייד. אין לי ספק שאנשים רוצים לשמוע על מי מייפל דיברה.
"אני לא יכול לתאר לעצמי איך זה לנהל אורח חיים כזה רחוק מהבית. הייתי יוצא מדעתי אם היית מתרחק ממני לשבוע," אומר מרשל, "אני עושה הכל כדי להיות איתך כמה שמתאפשר. אני מניח שהיא לא בזוגיות. ואם כן, אין לי פשוט מה לומר."
"זה בדיוק העניין. היא הייתה בזוגיות לא מכילה ולכן לא הייתה לה בעיה להתרחק. כעת היא רוצה שוב לחזור לחיים ולכן היא הודיעה להם שהיא מפסיקה להפיק את התוכנית אחרי שסיימה כעת את העונה השנייה.
ברור שהם לא היו מרוצים, והיא החליטה לחפש ערוץ אחר לעבוד איתו וכך הגיעה אליי," אני אומרת, "וזה בדיוק מה שמתאים גם לי כעת כשאני מחפשת לעשות שינוי. אני מניחה שאאלץ לספר לכולם שאני אחת מבעלי המניות של התחנה, ולכן יכולה להחליט לעשות שינוי כרצוני בקריירה שלי."
"אני יכול לדמיין איך כולם יהיו בהלם. אמנם את במעמד מאד גבוה שם, ואני רואה כמה חומר עובר דרכך, איך אנשים מתייעצים איתך, אבל אני לא חושב שמישהו באמת עצר לחשוב למה זה כך," אומר מרשל.
"אני חושבת שמי שתשמח כשאספר על כך תהיה מאיה המזכירה האישית שלי. היא בהחלט תרגיש הקלה כשתדע איזה כח יש בידיי," אני אומרת.
השעה כבר מאוחרת ומייפל מציעה שנשאר לישון פה. היא עולה לקומה העליונה ומסדרת לנו את החדר, רק אז היא חוזרת לדן.
"אני כל כך מאושרת," אני אומרת למרשל, "אני לא יכולה להסביר את ההרגשה שלי, שכן אנחנו חיים כבר כבעל ואישה, ובכל זאת.
לא חשבתי שאי פעם זה יהיה לי כל כך חשוב להיות מאורסת. הרי מה שחשוב היא העובדה שמצאתי אותך ואני אוהבת אותך בכל ליבי," אני אומרת.
"זה בדיוק מה שעבר לי בראש. חשבתי לעצמי מדוע זה כל כך חשוב לי לשאת אותך לאישה בזמן שאנחנו חולקים חיים משותפים. אני חושב שהעובדה שאתה חולק עם האישה שלך שם משפחה משותף, מרגיש אחרת."
מרשל גריפיט
מרשל
אני לא יכול להסביר למה ישנתי הלילה כל כך טוב.
האם זה בגלל שאני מרגיש הקלה גדולה לאחר שהאמת על מרק יצאה לאור, או בגלל שאני יודע שמעכשיו חיי עומדים להשתנות?
אני סומך על מרק, ויודע שאם הוא אמר שאנחנו יכולים לצאת לדרך חדשה, זה אומר שהוא באמת מוכן. ראיתי איך כל דבר מתוכנן אצלו בקפדנות. הוא לא החסיר ממני מידע, ושיתף אותי בכל.
"אני יוצא להתאמן," אני אומר לאירלנד.
מרק, גיא וסקוט כבר כאן, ודן מגיע אחרון. כיף לי לראות אותו כך, כל כך שונה מהגבר המסוגר שהיכרתי.
"אני אעשה היום אימון מקוצר," אומר מרק, "אני מתכוון לצאת בקרוב לבית החולים. אני כבר רוצה להיות אחרי השיחה עם ההנהלה. רק אז ארגיש באמת שסגרתי מעגל ואני באמת חופשי."
אני ניזכר בשיחה שלנו מאמש.
*
"עכשיו כשהכל מאחרינו," אמר לי מרק בזמן שאירלנד עלתה עם מייפל לארגן לנו את החדר, "אני מודה שיש בי כעס כלפי חברי הנהלת בית החולים, ולא על המנהל אני מדבר.
מהרגע הראשון כולם ידעו שאין לי קשר כבר שנה עם קלייר. כולם גם ידעו שלא היה לי בכלל מושג שהיא חולה.
לך אני לא צריך לספר זאת, שכן אתה היית אחד הרופאים שטיפלו בה. אני בטוח שהבדיקות הראו מייד שלא היו תרופות בדמה. גם לא אלה שנרשמו לה על ידי רופא כדי לטפל בלחץ הדם ועוד מחלות ממנה, כך מסתבר, סבלה.
נכון שכשהבנתי שאחיה מחפש את ראשי, חשבתי שיהיה עדיף שלא אופיע בבית החולים, אבל זה גבה מחיר. היה עליי לוותר על המשכורת שלי לתקופה לא ידועה.
ההנהלה קיבלה את ההצעה שלי שאתרחק מבית החולים בקלות רבה מידי, בלי לנסות לחפש פתרון אחר. נדמה היה לי שהם משתוקקים שלא אהיה שם.
אני לא צריך לספר לך שהייתי סגן מנהל בית החולים, אחרי שדחיתי מרצוני לנהל את בית החולים."
"יש הרבה שמקנאים בך. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לעשות מה שעשית, לדחות את התפקיד הנחשק ביותר בבית החולים, ולהמשיך לנהל את המחלקה שהוא אוהב.
אני יודע שמדברים עליך מאחורי גבך בקינאה. הם יודעים שהדעה שלך מאד נחשבת למרות הכל. אנשי ההנהלה הם אנשים קטנים, אל תשים לב אליהם."
"אני שמח שאתה רואה את זה. שזה לא רק אני שמרגיש כך. זה מחזק אותי," אמר מרק.
מה לא הייתי נותן כעת לראות את מבטם של אנשי ההנהלה כשמרק יודיע להם שהוא פורש, ויספר להם על 'הרמוניה.'
*
אנחנו מסיימים את האימון וכל אחד פורש לחדרו כדי להתקלח. אני חושב כמה אתגעגע לימים האלה, לשיגרה הזאת שהגברים מתאמנים יחד כל בוקר.
אני יורד למטה ומחפש את אירלנד. "היא בחוץ עם מייפל וטסה," אומר לי דן שנושא בידיו מגש עם כוסות מיץ תפוזים.
"ויסמין?" אני שואל. נראה היה אמש שהמתח שהיה בין סקוט לבינה נעלם, והאם נראו מאוהבים כתמיד.
"אביו של סקוט קיבל התקף לב והם נסעו לבית החולים," אומר לי דן. "אני מחכה לשמוע ממנו."
אני מביט על הבנות שיושבות ומדברות בחוץ. על השולחן מונחים כמה בקבוקי לק בצבעים שונים. להפתעתי כולם צבעים שקטים, ולא גוונים של אדום להם אני רגיל. "תגיד לי, כשאישה מתארסת משתנה הבחירה שלה בצבעים?" אני שואל.
*
אני ניזכר ביום שלמדתי שאירלנד מרגישה איתי בבית.
היא יצאה מהמקלחת עם שיער אסוף, וריח של לק טרי נדף ממנה. זה לא מסוג הריחות שהייתי רגיל להם בדירת הרווקים שלי. והיבטתי בה בשאלה.
"איך הצבע של ציפורניי, זה עושה לך את זה?" היא אמרה ועמדה בתנוחה פתיינית מציגה בפניי את ציפורניה הצבועות באדום.
"מממ…" העמדתי פנים שאני חושב, למרות שמאד אהבתי. אני אוהב לראות אישה שמשקיעה בטיפוח של עצמה, אם כי לא בצורה מוגזמת.
"לא באמת התכוונתי," היא אמרה לי מובכת, "אף פעם לא עשיתי זאת ליד אף גבר. זה מסוג הדברים שאת עושה רק כשאת בבית."
"אם כך אני אוהב זאת מאד," עניתי לה, "אני שמח שאת מרגישה בבית."
"אתה הבית שלי," היא אמרה לי, "אתה מראה לי איך זה מרגיש שיש בגבר כל התכונות שאת זקוקה להן.
"כמו למשל?" שאלתי.
"כמו הרגשה של בטחון, של הגנה, של משהו קבוע," היא ענתה כאילו אין טבעי מזה.
*
אני מביט על אצבעותיה של האישה שהפכה להיות ארוסתי, ומחייך למראה צבע השמנת שבחרה. "בחרת צבע מושלם,"אני לוחש לאוזנה, "זה מאד עושה לי את זה."
היא מצחקקת. "מייפל אמרה לי שאישה לא צריכה צפורניים בצבע אדום כדי לפתות גבר. אם זה רק מה שמושך אותו שיחפש לו מישהי אחרת.
היא צודקת הצבע הזה מרגיש לי סקסית לא פחות. מה אתה אומר?" היא שואלת.
מה אני מבין בצבעים. זה משהו שלא חשבתי עליו אף פעם. אני מביט על המבט הקורן בעיניה של אירלנד.
"בעיניי את תמיד מושלמת," אני עונה לה. העיקר שהיא מאושרת.
אני שמח שזה מה שמעסיק אותן כעת.
מייפל מושך בכתפיה. "היינו צריכות להתעסק בשטויות, אחרי האווירה הכבדה ששררה פה בשבועות האחרונים. זה מה שנהגנו לעשות כשלמדנו באוניברסיטה. בימי הלחץ של המבחנים היינו עוצרות ומטפחות אחת את השניה," אומרת מייפל, "אמנם יש הקלה מאז שהדברים יצאו לאור, אבל זה לא משהו שעובר כמטה קסם.
אני לא צריכה לספר לך היכן אבי כעת. אני מחכה לשמוע איך עברה הפגישה שלו. אני יודעת שגם לך מצפה פגישה כזאת. אני מאמינה שהוא יסלול לך את הדרך, והכל יסתיים ברוח טובה.
בסופו של דבר איש לא תמך בו, למרות שמנהל בית החולים היה בקשר לעיתים רחוקות, מה שמדהים לנוכח העובדה שכולם ידעו שאין לו קשר לפרשה. העובדה שהחקירה התנהלה זמן כה רב, לא פגעה בהתנהלות בית החולים, ובכל זאת אבא שלי שילם את המחיר.
הוא בא לפגישה מעמדת כח, וכל מה שייאמר לו שם לא ישנה זאת. גם לו היה מחליט לחזור לבית החולים, איש לא יכול היה לומר עליו מילה רעה."
"אני מרגיש בדיוק כמוך, ומחכה כבר לשמוע ממנו. אני מודה שהמחשבות שלי נתונות רק לו מרגע שעזב. אני בוטח בו בעיניים עצומות. הוא הוכיח לי לאורך כל השבועות האלה כמה אני יכול לסמוך עליו.
יש בך הרבה ממנו. אחת התכונה שמייד זיהיתי אצלך היא הנאמנות. את מוכנה להילחם עבור מי שאת אוהבת, מי שחשוב לך. אני רואה זאת בהתנהלות שלך עם החברות, ובקשר הכל כך מיוחד שלך עם אירלנד. את מכירה אותה כל כך טוב. אתן מדברות ללא מילים. כך אני מרגיש עם אביך," אני אומר כשהטלפון הנייד שמונח על השולחן מצלצל.
מייפל נושמת עמוק. "היי דאדי," היא אומרת באיפוק. היא מקשיבה לדבריו וחיוך מתפרש על פניה. "אני כל כך גאה בך, תודה שהודעתי לי."
אני מושיט יד לכיסי ומוציא את הטלפון הנייד. אני יודע שהשיחה הבאה תהיה אליי.
למרות שראיתי את החיוך על פנייה של מייפל, אני נושם עמוק, ועונה לשיחה. "אני שמח שהתקשרת מרק. איך אתה?" אני שואל.
