חדר חזרות 28 – אלכסיי מספר
אירלנד
"אני מבינה שאתה רוצה להרגיע אותי שהכל בסדר עם מייפל, אבל אתה שוכח שאני מכירה אותה טוב, היא החברה הכי טובה שלי. אני מרגישה שהיא עצובה. היחיד שיכול לגרום לה להיות כך הוא דן. קרה משהו ביניהם?" אני שואלת את מרשל שמרבה להיות בבית בפורט ג'פרסון.
"אני יכול רק העיד על המבטים שעוברים ביניהם. אני יודע שהוא החליף בגדים והלך למסיבה בעיר. אין לי מושג אם הוא אמר לה משהו. את שוכחת שאני עובד עם מרק, אני לא יודע מה קורה בחדר העבודה של מייפל," עונה מרשל.
"אוףףף… אני כבר יכולה לדמיין מה עבר לה בראש. דן עם ההסטוריה שלו," אני נאנחת.
"למה את מתכוונת?" הוא שואל.
אני קולטת שפלטתי יותר משהתכוונתי. אני גם יודעת שאני לא יכולה להשאיר את המילים תלויות באוויר. "הוא מסוג הגברים ש…" אני מחפשת איך לומר זאת בצורה עדינה.
"שמה אירי?" הוא שואל.
"הוא נמצא עם הרבה נשים… עם אף אחת הוא לא מפתח מערכת יחסים… נו אתה מבין אותי," אני מתפתלת.
"הוא גבר רווק. מה הבעיה עם העובדה שהוא… מזיין, זה מה שאת נמנעת לומר?" הוא מגחך.
"אין בעיה. רק שיעזוב אותה בשקט!" אני אומרת בכעס.
"לא נראה לי שיש לו עם מייפל משהו. אני לא מאמין שאם היה לו, הוא היה בוגד בה," הוא עונה לי.
"אני יודעת שאתה וסקוט כמו אחים עבורה. תשמור עליה בשבילי," אני מבקשת.
את השיחה עם מרשל מפריעה השיחה מרשות השידור של לונדון.
"אני חייבת לענות לשיחה," אני אומרת למרשל, מנתקת את השיחה איתו ועונה לשיחה מלונדון.
"מדבר קליי וינסטון מרשות השידור הבריטית. האם אני מדבר עם מיס אירלנד מורל?" הוא שואל במבטא בריטי כבד.
אני מחייכת למשמע שם משפחתו של קליי, ולרגע רוצה לשאול אותו אם יש לו קשר לסקוט. "אירלנד מורל מדברת," אני עונה לו.
"נתבקשתי להכין כתבה על מיסיס גרגורין. אני מבין שיש לך קשר למיס מייפל וייאטסון. הייתי שמח אם תראי לה את הכתבה ותקבלי את אישורה לשדר אותה. ההוראה הזאת נתנה על ידי אלכסיי גרגורין," הוא מסביר בטון רציני.
"האם יש לך את כתובת המייל שלי?" אני שואלת עניינית. אני סקרנית כבר לצפות בה. אין דבר שאני רוצה יותר מאשר הסרת צו הפרסום הזה שיוכיח לכולם שהרכילות המרושעת שנאמרה על מייפל היא שקר אחד גדול.
"היא בידי, רק רציתי לקבל את אישורך לשלוח לך את הכתבה," הוא אומר ברצינות תהומית, כאילו יש בכלל סיכוי שאסרב.
"אנא תשלח לי אותה," אני מתאימה את עצמי לסגנון הדיבור שלו.
"תודה לך מיס מורל. שיהיה לך יום טוב," הוא אומר.
אני נמצאת כעת בחצר האחורית של התחנה בה ממוקמים מספר שולחנות עם ספסלים מעץ, מעין פינת הירגעות של העובדים.
אני מביטה על השמים והם מתכסים לפתע עננים. אני מחייכת לעצמי כשאני חושבת על כך שהאנגלים נוהגים לפתוח את השיחה בכמה משפטי נימוסין על מזג האוויר.
לו היה קליי וינסטון שואל אותי על מזג האוויר בניו יורק, הייתי מין הסתם מספרת לו שהשמש זורחת ומזג אוויר נעים, אלא שכעת השמים מסמנים לי שעליי למהר להיכנס לתוך התחנה אם אינני רוצה להרטב כולי. ואכן, כשאני נכנסת פנימה והדלת נסגרת אחרי, מתחיל פתאום גשם שוטף.
"תראי מה קורה בחוץ," אומרת לי מאיה, כאילו לא נכנסתי הרגע וחוויתי זאת על גופי.
אני עדיין נרעדת מהרוח שהופיעה פתאום משום מקום, כשאני נכנסת לחדרי בו המזגן מקפיא את החדר. 'לכי תביני את העולם,' אני ממלמלת לעצמי.
אני ניגשת למתלה המעילים שבפינת חדרי, שמחה שתמיד יש לי ז'קט למקרה שאקבל קריאה לעלות לשידור. אני מתעטפת בו ומתחילה להרגיש שוב טוב יותר. רק אז אני ניזכרת בשיחה עם קליי ועל הכתבה שבטח כבר ממתינה לי בתא המייל שלי.
אני מפעילה את המחשב, מוצאת את המייל ומעלה את הסרטון על המסך מולי.
אני זקוקה כעת לשקט ונכנסת לצ'אט האישי בין מאיה לביני ושולחת לה הודעה.
אירלנד מורל:
אני מבקשת לא להעביר לי שיחות כעת.
אני עובדת על חומר שעליי לאשר לשידור.
מאיה:
משהו מעניין?
אני מתעלמת מהשאלה ומתחילה לצפות.
***
ערב טוב לונדון, כאן לסלי גרהם. איתנו מר אלכסיי גרגורין.
לסלי: שלום לך מר גרגורין.
אלכסיי גרגורין: תודה שהזמנתם אותי לאולפן מיס גרהם.
אני מביטה על אלכסיי. הוא נראה רציני אבל נינוח. נראה שהוא רגיל לעמוד מול המצלמות.
לסלי: בוא נדבר על הסיבה לראיון איתך היום.
הסיפור שלך מתחיל כאשר אימך, לנה גרגורין, ביקשה ממך לאתר את אוסף הציורים של משפחתה. האוסף נלקח מבית הוריה עוד לפני שעקרו את מושבם מרוסיה ללונדון.
לשם כך פניתם למספר אוצרי אומנות בעולם והבחירה נפלה על האוצרת בעלת השם הבינלאומי מיס קתרין פבלובה מניו יורק.
אלכסיי גרגורין: את צריכה להבין שמדובר באוסף ששוויו עצום, ולכן היינו צריכים לבדוק בזכוכית מגדלת את המועמדים לביצוע העבודה, כדי שנהיה בטוחים שכאשר ימצא אוצר התמונות, לא יתפתה חלילה מישהו מהם לעשות בו שימוש לעצמו.
לסלי גרהם: ספר לי מדוע בחרה אימך במיס פבלובה.
אלכסיי גרגורין: מרשימת האוצרים שהבאנו לפני אימי היא בחרה שלושה. אין ספק שלמיס פבלובה יש רקורד מאד מרשים בכל מה שקשור לאומנות, מה שהעניק לה הרבה נקודות זכות, ועדיין היו לה שני מתחרים רציניים.
ככל שחקרנו אודות השלושה, נראה שמיס פבלובה עלתה ביתרונותיה על כולם. מה שלא ידענו אז שאימי כבר החליטה שהיא הנבחרת שלה, אבל לא שיתפה אותנו. לאורך כל התהליך היא שמרה על שתיקתה.
הבחירה שלנו התבררה כנכונה כאשר התחלנו לקבל מידע ממיס פבלובה לגבי חלקי האוסף שהיא הצליחה לאתר, עד ליום בו הודיעה שכל האוסף בידה ועומד להישלח ללונדון.
לסלי גרהם: כפי שסיפר לנו מר גרגורין, האוסף נאסף כולו ומועד הצגתו נקבע לאמצע חודש יולי, אבל אז קרה משהו. על הסיבות לשינוי הדרמטי הוטל צו איסור פרסום. אנחנו עומדים לחשוף בפניכם את מה שקרה באמת.
כל זאת אחרי הפרסומות.
לסלי גרהם: אנחנו שוב איתכם, ועומדים לגלות מה קרהשהשקת אוצר האומנות של משפחת גרגורין הוקדמה באופן מפתיע.
אלכסיי גרגורין: אין לתאר את אושרה של אימי כשראתה לראשונה את ה'אוצר' כפי שנהגה לקרוא לו. אוסף התמונות המשפחתי שנעלם מבית הוריה. את צריכה להבין שעבור אימי היה מדובר בערך סנטימנטלי הרבה יותר מערך כספי.
אני רוצה לציין שמיס פבלובה בדקה כל תמונה ותמונה אצל מומחים לאומנות, ווידאה שאכן מדובר בתמונה מקורית ולא מזוייפת.
'זכיתי,' אמרה אימי בדמעות וליטפה בידה את התמונות כארש פגשה אותן לראשונה.
לסלי גרהם: אני יכולה לתאר לעצמי שאכן זה היה רגע מאד מרגש עבורה.
אלכסיי גרגורין: אימי ביקשה שלא נפרסם את העובדה שהיא חולה מאד. למעשה ניהלנו מרוץ נגד הזמן. זאת הסיבה להקדמה של הארוע. לאחר ארוע ההשקה, כשעדיין היו מתוכננים עוד כמה ארועים חגיגיים, כולל הענקת תעודת הוקרה למיס קתרין פבלובה, התמוטטה אימי והובאה לבית החולים, בו היא נפטרה לאחר כמה ימים.
בצוואתה הורתה לנו לא לפרסם את דבר מותה, אלא רק לאחר קבורתה ותום ימי האבל עליה. היא ביקשה שיערך טקס צנוע, ולא ישאו נאומים. כזאת הייתה אימי. זאת הסיבה לצו איסור הפרסום שהוצאנו.
לסלי גרהם: בשמי ובשם אנשי התחנה, ואני מאמינה שבשם לונדון כולה, אני מבקשת למסור לך את תנחומינו על מותה של לנה גרגורין. היא הייתה אישה מיוחדת במינה, שתרמה רבות בכל תחום שרק יכלה. מותה מעציב אותנו מאד. מי יתן ותנוח על משכבה בשלום.
אלכסיי גרגורין: תודה לך.
אני נושמת לרווחה. אף מילה לא נאמרה על מייפל. אני בטוחה שהיא תהיה מרוצה.
אלכסיי לוגם מכוס המים שמונחת לפניו, ונראה שהוא אוסף את עצמו.
אלכסיי גרגורין: דובר המשפחה יכול היה למסור הודעה על מותה של אימי , אבל הייתה סיבה לכך שביקשתי להתראיין.
כולכם ראיתם את מיס פבלובה מתראיינת, גם כאן אצלך בתוכנית מיס גרהם, עם הגיעה ללונדון. המצלמות עקבו אחריה לכל מקום.
בין היתר נראו מיס פבלובה ובתה מיס מייפל וייאטסטון משוחחות עם אימי. כמובן שתוכן השיחה נשאר חסוי.
עם ביטול האירועים עמדו מיס פבלובה ובתה לחזור לניו יורק, אבל נתבקשו על ידי אימי להגיע אליה לבית החולים. הן שהו ליד מיטתה של אימי עד שאיבדה את הכרתה, שעות ספורות לפני שהלכה לעולמה.
אינני יכול לשתף אתכם בנושא השיחה שכן נתבקשתי על ידי אימי להשאיר אותה איתן לבד. אני רק יכול להעיד שמראה פניה של אימי הקרינו שלווה כשהיא שוחחה איתן, ובעיקר עם מיס מייפל וייאטסטון שאליה היא מאד נקשרה בזמן הקצר שהן הכירו.
לאחר מותה נודע לנו שמיס פבלובה היא בתה של חברתה הטובה ביותר של אימי, חברה שאיתה נותק הקשר לפני למעלה משישים שנה.
המצלמה מתמקדת כעת בפניה של לסלי, שנאבקת להסתיר את התרגשותה מדבריו של אלכסיי. היא מתעשתת ומחייכת למצלמה.
לסלי גרהם: איזה סיפור מרגש!
אלכסיי גרגורין: הבקשה הזאת של אימי להביא אותן אליה, גם אם עליי לעצור את הטיסה לשם כך, הוליד חרושת של שמועות, ביניהן רכילות מרושעת על מיס מייפל וייאטסטון שאינני מתכוון לחזור על פרטיה, פרט לכך שביקור הבזק בלונדון נועד כדי לגמול אותה מ…שתיה. פרט לעובדה שכל בר דעת יודע שאין דבר כזה גמילת מהירה, מי שמכיר את מיס מייפל וייאטסטון יודע כמה זה רחוק מהאמת.
מה שמדהים היא העובדה שכל צעד שלהן כאן בלונדון היה מתועד, ולא צריך הרבה כדי להוכיח שמה שנאמר היה שקר מוחלט.
בגלל צו איסור הפרסום על מותה של אימי, לא יכלה מיס מייפל וייאטסטון להגן על שמה הטוב, ואני מנצל את ההזדמנות הזאת לשפוך אור על מה שקרה באמת.
לסלי גרהם: האם אתה שומר על קשר עם מיס פבלובה ומיס וייאטסטון?
אלכסיי גרגורין: אני בקשר מאד קרוב עם שתיהן. אנחנו משוחחים לא מעט בטלפון, ואני מתכנן לבקר בניו יורק כדי לפגוש את חברתה של אימי.
לסלי גרהם: תודה לך שבאת להתראיין אצלנו.
מילה אחרונה. כאחת שעקבה אחרי התפתחות הארוע בעקבות צו איסור הפרסום אני שמחה שהוא הוסר ויכולנו להזים את השמועות שנולדו בעקבותיו.
מיס מייפל וייאטסטון ביקשה למסור שהיא תנצור בליבה לעד את השיחות שניהלה עם מיסיס גרגורין, וכי היא מודה על הידידות שנרקמה עם בני משפחתה.
כאן לסלי גרהם, תחנת השידור, לונדון.
***
אני בוהה במסך דקות ארוכות. אני שמחה שצו האיסור פורסם ושמה של מייפל נוקה. יש רק משהו אחד שמטריד אותי והוא תגובתה של מייפל בסוף הכתבה.
אני מחליטה לברר איתה האם מסרה את תגובה ללא ידיעתי. אני מתקשרת אליה והיא מפתיעה אותי כשהיא עונה מייד.
"מה יהיה איתך?" היא שואלת מייד, "תפסיקי לדאוג לי."
"ואת חושבת שאם תאמרי זאת אני אפסיק? את לא משתפת אותי במה שעובר עלייך, אבל אני מרגישה אותך," אני עונה לה.
"את מפתיעה אותי. בשיחה האחרונה השתפכתי לפנייך שלא כהרגלי. את דואגת יותר מידי. אני לא צריכה לספר לך שימים קשים עוברים עלינו. אני כבר משתוקקת להיות אחרי מסיבת העיתונאים, לדעת שהכל כבר מאחורינו," היא אומרת.
"את בטח חשה הקלה אחרי שהוסר צו איסור הפרסום בלונדון," אני מחליטה להעלות את הנושא. אמנם אני נוהגת כעת כעיתונאית, אבל מעדיפה לעשות כך מאשר להתעמתת איתה.
"באמת? לא שמעתי על כך. אלכסיי אמר לי שהוא נחוש בדעתו להתראיין. בסופו של דבר שבועות עברו מאז שלנה גרגורין הלכה לעולמה. בקשתה הייתה להמתין עד אחרי תום האבל, וזה כבר נגמר לפני זמן מה," אומרת מייפל. 'האם היא משחקת איתי?' "מצד שני, אני לא באמת צופה בחדשות בטלוויזיה, או בכל אמצעי אחר."
"את לא רוצה להגיב על הכתבה?" אני שואלת אותה, אבל לא משתפת אותה בכתבה שציפיתי.
"אמרתי לאלכסיי שאני אנצור בליבי לעד את השיחות שניהלתי עם לנה ואני שמחה על הקשר שנוצר בינינו, אבל איני מעוניינת להתראיין. הנושא לא באמת קשור אליי," אומרת מייפל.
"אז בחרת שלא להתראיין," אני מדגישה שוב את הנושא.
"אירי, מה עובר עלייך? מה את מנסה לומר לי? נראה לך שהייתי מתראיינת אצל מישהו פרט לך?" היא אומרת לי כעוסה.
"אני שולחת לך את הכתבה שנתבקשתי לאשר. למעשה ביקשו ממך שאת תאשרי אותה לפרסום," אני חושפת בפניה את הקלפים.
"עכשיו אני מבינה למה כל השאלות האלה. אני סומכת עלייך שתחליט אם לאשר את הדברים או לא," היא אומרת.
"אני יכולה לבוא אלייך?"אני שואלת.
"אם את מחפשת את מרשל, הוא לא פה," היא עונה לי וצוחקת.
"אני יודעת היכן הוא בכל רגע נתון," אני אומרת מייד, "אני בטוחה שהוא ישמח להצטרף אליי. אם יש מקום שאני לא צריכה לשכנע אותו לנסוע איתי זה הבית בפורט ג'פרסון," אני עונה לה.
"כאילו שיש מקום אחר שהוא לא יסכים. הוא כרוך אחרייך. כייף לי לראות כמה הוא אוהב אותך. זה ממלא את ליבי אושר גדול," היא אומרת.
אני רוצה לומר לה שגם אני רוצה לראות אותה נאהבת כך, אבל יודעת שדווקא היום מכל הימים זה לא הזמן למילים האלה. אין לי שום רצון להכאיב לה.
שעתיים אחרי
אנחנו יושבים וצופים יחד בכתבה.
"אמרתי לך שאינני מעוניינת להשתתף בכתבה. אני מעריכה את מה שאלכסיי אמר, וכנראה זה משהו שהיה צריך להאמר. אני רק מבקשת שתמסרי ללסלי שאת המילים אמרתי לאלכסיי בשיחה אישית. שיהיה ברור שלא הגבתי," אומרת מייפל.
"הנה מה שכתבתי לה. עדיין לא שלחתי כיוון שאני רציתי לקבל את אישורך," אני אומרת ומגישה לה את הטלפון הנייד שלי כדי שתקרא.
אירלנד מורל:
לסלי יקרה,
צפיתי בכתבה אודות הסרת צו איסור הפרסום בפרשת גרגורין.
הכתבת מאושרת פרט למה שצותת מפיה של מיס וייאטסון.
חשוב לי שיהיה ברור שהמילים נאמרו בשיחה אישית עם אלכסיי גרגורין, ולא כתגובה לראיון שנערך איתו. אבקש לראות שוב את הכתבה אחרי שיבוצע התיקון.
בידידות,
אירלנד מורל.
"תודה אירי, אני מעריכה מאד את מה שכתבת. אני יודעת שזה נשמע טוב יותר כפי שזה הוצג, אבל חשובה לי האמת," אומרת מייפל. היא שוב נשמעת לי ירודה.
לסלי גרהם:
אירלנד יקרה,
לא הייתי מודעת לכך. זה מה שנמסר לי על ידי התחקירן.
דרשתי שיחתכו את הפיסקה הזאת בעריכה.
הנה הגירסה המתוקנת.
בידידות,
לסלי
למרות זאת כאשר עולה הכתבה לשידור אני צופה בה כדי לוודא שאכן שודרה הגירסה המתוקנת. לא עובר זמן רב ומדורי הרכילות מתחרים ביניהם על הידיעה.
***
בעקבות הסרת צו איסור הפרסום מעל פרשת גרגורין בלונדון,
הופרכו השמועות בדבר נסיעתה המסתורית של מייפל וייאטסטון
ללונדון.
בידי המשטרה פרטי מי שהפיץ את השמועות המרושעות.
טרם נודע האם יוגשו כתבי אישום בנושא.
מייפל וייאטסון סירבה למסור את תגובתה.
***
ברור לי ידה של מי בפרסום. הפעם הידיעה לא עברה דרכי כיוון שהכתבת שודרה גם אצלנו ב MNYC.
אני מקריאה למייפל את מה שנכתב.
"אני כבר מבינה שכנראה זה מה שעיתונאים עושים. ממציאים תגובות שלא היו, כדי לתבל את הכתבה. אני מכירה אותך אירי, אני שמחה שאת לא כזאת. אני יודעת שלך חשובה האמת יותר מכל ידיעה רכילותית," אומרת מייפל.
