חדר חזרות 26 – צרות עין
מרשל
"יש לי חדשות," אומר מרק. המבט על פניו לא מסגיר מה טיבן של החדשות. אני דרוך לשמוע מה יש לו לומר. אין טעם שאנסה לנחש. "קיבלתי כעת עדכון בקשר למנהל המחלקה שלך."
אירלנד
"זה כבר הפך להרגל," מנסה פקד ניקו להתבדח איתי כשהוא פוגש אותי בתחנה אליה הגעתי לבקשתו, "את מבינה שישנם דברים שאסור שיתפרסמו. נכון אירלנד?"
"אני מעריכה שאתה מאפשר לי להיות נוכחת כאן. אומר לך זאת שוב. אני לא אפרסם דבר ללא אישורך," אני מאשרת לו את מה שהוא מצפה לשמוע ממני. הוא מחייך חיוך מרוצה.
כבר למדתי שההכרה בכוחו חשובה לו. למדתי גם שלמרות המראה הקשוח שלו, אם יודעים לדבר איתו, הוא ייתן לך כל מה שהוא יכול. יש לו לב זהב.
"כיוון שאת כל כך מעורבת במה שקורה עם הפרופסור, חשבתי שיעניין אותך לצפות בחדר החקירות היום," הוא מסביר מדוע הזמין אותי היום.
השיחה שלנו נפסקת כאשר אחד החוקרים קורא לו.
הוא מתחיל ללכת איתו ומסתובב לאחור. "חדר חקירות 4," הוא אומר לי בהיסח הדעת ומצטרף לחוקר שמחכה לראות אם הוא סיים לדבר. החוקר מביט עליי ומסמן בראשו לעבר החדר. הוא מושך בכתפיו ומחייך חיוך מאופק.
אני פונה לעבר הדלת עליה הצביע החוקר.
"שלום לך אירלנד מורל," אומר גבר צעיר שמתיישב לידי מול החלון החד כיווני ממנו אני יכולה לצפות בנעשה בחדר. הוא נראה לי מוכר.
“אריק דונסון," הוא מציג את עצמו," ניהלתי את החקירה של מר מונטה."
"התרשמתי מאד מהחקירה שלך. אין ספק שאתה חוקר מבריק. מה שאיני יכולה לומר על מר מונטה שלא קלט את המשחק שלך," אני מחמיאה לו.
"וטוב שכך," הוא עונה, "זה עדיף על פושע בעל מחשבה חריפה, למרות שגם עם כאלה אני יודע להתמודד בקלות."
"בדיוק זה הרושם שנוצר לי ממך," אני עונה לו.
"היום תתנהל חקירה נגד מנהל המחלקה של בן זוגך," הוא מפתיע אותי שהוא יודע על קיומו של מרשל בחיי.
"פרופסור וייאטסטון צדק כשחשד בו. ד"ר גריפיט היה מוכן למלכודת שניסה מנהל המחלקה לטמון לו. הוא העמיד פנים שאיננו מבין למה הוא מתכוון, וכי אינו מבין שהמנהל שלו חותר תחת פרופסור וייאטסטון. זה גרם לאגו של ד"ר מרקורי להתנפח מעבר לכל פרופורציות. הקינאה שהוא חש כלפי פרופסור וייאטסטון היא שגרמה לו לספר שהפרופסור רצח את אשתו.
העניין הוא שאנחנו מצויים היטב בתיק בקשר למותה של ד"ר קלייר, ואין לנו צל ספק שהפרופסור לא קשור אליו. אבל הנזק נעשה, ומנהל המחלקה עומד לשלם על כך.
בינתיים, אני יכול לספר לך, שעובדים אצלנו במרץ בשיתוף עם בית החולים, על ניסוח הודעה לעתונות. זה יקרה מייד אחרי החקירה הזאת. פקח ניקו נתן הוראה לתת לך בלעדיות. הגיע הזמן שמשפחת וייאטסטון תחזור לשגרה.
חדר חקירות 4
ד"ר ג'יימס מרקורי
חוקר: אני מניח שאתה יודע למה אתה פה.
ד"ר ג'יימס מרקורי: ממש לא. אני חושב שמי שצריך לשבת כאן הוא פרופסור וייאטסטון. נתתי לכם תצהיר שהוא רצח את אשתו.
חוקר: זה תמוה בעיניי, שכן ביקרנו בביתו ואשתו נראה חיה לגמרי.
ד"ר ג'יימס מרקורי: אתה חושב שאני מטומטם? ד"ר קלייר התמוטטה במחלקה שלי באמצע היום ושכבה שלושה שבועות ללא הכרה בטיפול נמרץ.
חוקר: עכשיו אני מבולבל לגמרי.
הוא מפשפש בניירות שלפניו, מעמיד פנים שהוא קורא כל מילה. 'אהה…אהה….אהה.'
חוקר: הייתי חייב לרענן את זכרוני.
הוא שוב שותק ומביט בניירת.
הוא מצביע על ערימת הניירות. כתוב פה שחור על גבי לבן, שד"ר קלייר הובאה לבית החולים ללא הכרה. עכשיו אתה מספר לי שהיא התמוטטה במחלקה שלך? מישהו-פה-משקר.
ד"ר ג'יימס מרקורי: אתה מסכים איתי שלא הייתי מתמנה למנהל מחלקה אם הייתי אידיוט. אני לא אחראי על מה שהחוקרים שלך כותבים.
חוקר: מממ… אתה צודק. זאת בהחלט נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה.
אריק מגחך. "יפה דון," הוא משבח את החוקר.
ד"ר ג'יימס מרקורי: עכשיו אתה מסכים איתי שעצרתם את האדם הלא נכון?
"שימי לב ששפת הגוף שלו משתנה בזמן שהוא אומר את המילים האלה. הוא מריח כבר את החופש," אומר אריק, "זה בדיוק הרגע שכל חוקר אוהב."
חוקר: ברור. יש לי רק בעיה עם השם שלך. נראה לי ששמו של מנהל המחלקה…עזוב זה פרט קטן.
ד"ר ג'יימס מרקורי: אתה מבזבז את זמני.
ניכר עליו שהוא כבר משתוקק לעזוב את חדר החקירות.
חוקר: צודק. בו נתמקד בעיקר.
הוא מעמיד פנים שהוא רושם משהו במחשב שלו.
חוקר: אז בוא נסכם את העניין לפני שאני משחרר אותך. הסתירה הקטנטונת הזאת בין מה שקרה לד"ר קלייר, זאת שהעליתי בפניך…
ד"ר ג'יימס מרקורי: תגיד לי אתה מקבל את שכרך לפי המילים שאתה רושם? כבר הבהרתי לך זאת.
חוקר: העניין הוא שהמילים האלה נכתבו בכתב ידך. אפילו לא במחשב, בפתק שמסרת למשטרה כשהגעת לכאן.
אתה מבין שערכנו חקירה יסודית לגבי מותה של הרופאה. כל פרור מידע שהגיע לידינו, נחקר.
פרופסור וייאטסטון לא היה מודע למחלתה של גרושתו. הוא לא היה מעולם בדירה אליה עברה אחרי שנפרדו לפני שנה, וזה בדוק. הוא לא ביקר מעולם בטיפול נמרץ, גם זה נבדק. גם לא במחלקה שלך, מעל לחצי שנה. סרקנו מאות שעות של מצלמות אבטחה.
הייתי מציע לך להתחיל לספר את האמת.
אולי אתה לא מבין. את התלונה נגדך הגישה המשטרה, לא פרופסור וייאטסטון. מה שזה אומר שאין לו נגיעה לכך, והוא אינו יכול לבטל את התלונה. זה אתה מול משטרת ניו יורק.
יש לך מושג מה גובה הפיצוי הכספי שניתן לפסוק בגין הוצאת דיבה?
כפי שאמרת, מונית למנהל מחלקה בזכות חוכמתך. לכן אני פונה אליך שתייעץ לי מה היית עושה עם נחקר כמוך במקומי.
ד"ר מרקורי שותק.
חוקר: בוא אני אסביר לך איך זה עובד כאן. ככל שאתה מספר את האמת, כך אנחנו יכולים להקל עליך.
אני יכול לומר לך שפרופסור וייאטסטון אמר לנו כשסיפרנו לו על מה שאמרת, שאין לו שום עניין לתבוע אותך. 'האמת שלי ידועה לכולם,' הוא אמר. בכלל המשפחה הזאת לא מחפשת נקמה באיש. אני חושב שבאיזשהו מקום הוא מרחם על מי שהיה צריך להפיץ שקרים עליו.
ד"ר ג'יימס מרקורי: מה אומר לך. פרופסור וייאטסטון הוא ממש מלאך. האם אתה יודע שהוא בגד בבית החולים ועומד להתחרות בו?
חוקר: לא הייתי קורא למרפאה הפרטית שהוא הקים בגידה בבית החולים. בסך הכל הוא מוריד לחץ מבית החולים בכך שחלק מהמקרים הפחות דחופים מטופלים על ידו ועל ידי הרופאים שהצטרפו אליו.
ד"ר ג'יימס מרקורי: כולל ד"ר גריפיט.
הוא בהחלט לא מסתיר את מה שהוא מרגיש כלפי העובדה שמרשל הצטרף לפרופסור.
חוקר: אין לי מושג מיהו ד"ר גריפיט.
"את מבינה אירלנד, הוא זרק לו רסיס של מידע, אבל משחק אותה שהוא לא יודע את התמונה כולה," אומר אריק, "אין ספק שהוא עורר את סקרנותו אבל לא עומד לספק אותה. אני מבטיח לך שהדוקטור ילך לביתו והמחשבה הזאת לא תניח לו."
שתיקה משתררת בחדר חזרות. החוקר ממשיך לעלעל בדפים שלפניו, אבל פניו לא מסגירות מה עובר לו בראש. פתאום הוא מישיר מבטו לנחקר ונד בראשו.
חוקר: ואולי אני יודע יותר ממה שאתה חושב. הגיע הזמן שתתחיל לספר את האמת, לטובתך.
ד"ר ג'יימס מרקורי: נאמר שאתה עובד בחקירות כבר מעל לעשור, ואז בא חוקר צעיר ועולה בסולם הדרגות בקצב מהיר. כל תפקיד שאתה רוצה ונאבק עבורו, הוא מקבל ללא מאמץ. הוא עוקף אותך והופך להיות הבוס שלך. לא רק, אלא כשהוצע לו לנהל את התחנה, כל אדם שפוי היה בוחר לקבל עליו את התפקיד היוקרתי, אבל הוא מפתיע ובוחר להיות רק הסגן ולהמשיך לעבוד עם הקהל. לא היית מרגיש לידו אפס?
כאילו שזה לא מספיק עכשיו הוא הקים מרפאה משלו.
חוקר: רק שתדע שהצעד הזה קיבל את ברכת מנהל בית החולים. אבל את זה אתה כבר יודע, כי הוצע לך להצטרף לחברה החדשה. ולא רק, אלא שזה אתה שהציע לד"ר גריפיט להצטרף גם.
ד"ר ג'יימס מרקורי: היה לי קשה לקבל את זה ששוב הוא מעליי. כספרתי על כך לאשתי היא עשתה את המוות, קראה לי אפס ולא יוצלח.
חוקר: ולרגע לא חשבת לספר לה שהמרפאה הזו נועדה לתת לכם חיים שקטים יותר, פחות תורנויות, פחות לחץ. כי זה מה שהסביר לי פרופסור וייאטסטון שגרם לו להקים אותה.
ד"ר ג'יימס מרקורי: אתה נשוי?
חוקר: לא.
הוא מניח את ידיו מתחת לשולחן ומשחק עם טבעת הנישואין שעל אצבע ידו השמאלית.
ד"ר ג'יימס מרקורי: אתה בר מזל. אני לא יודע מה גורם לי יותר לעבוד שעות רבות כל כך. האם זה התאבון הבלתי נגמר של אשתי לבזבז את כספי או הרצון שלי לא להיות לידה.
חוקר: אם כך שנינו מסכימים שמה שאמרת לגבי הפרופסור איננו נכון. העניין הוא שאיני יודע מי שמע על כך. הדרך היחידה שלך לתקן את המצב היא לתת תצהיר שמה שאמרת איננו נכון. אני יכול לעזור לך לנסח את זה כך ששמעת שמישהו אמר, אבל אתה יודע בוודאות שאין זה נכון.
אמנם פרופסור וייאטסטון איננו מעוניין להעניש אותך על מה שאמרת עליו, ואיננו רוצה לפגוע בעתידך כרופא. אבל כמובן שאיננו מוכן לקבל את העובדה שתמשיך להתעקש על השקר שהפצת עליו.
ד"ר ג'יימס מרקורי: אני אכתוב כל מה שתבקש ממני. אני גם חייב התנצלות לפרופסור ומתחייב לעשות זאת.
מרשל
"ד"ר מרקורי שוחרר על תנאי לאחר שנתן תצהיר שאין בדבריו אמת," אומר לי מרק, "הוא השאיר גם מכתב התנצלות עבורי. אמרתי לחוקר שאינני מעוניין לקרוא אותו. די לי בכך שהוא הודה שהוא שיקר."
"אני חושב שאתה ואני יודעים למה הוא שיקר. תסכים איתי שקינאה היא מחלה ממארת," אני עונה לו.
"שמעתי את המילים מפיה של מייפל בהקשר אחר," נאנח מרק.
"החוקר סיפר לו שבית החולים יודע על המיזם שלנו. מעבר לעובדה שהוא שמע שהמרפאה שלנו כבר קיימת, הוא נדהם לגלות שהן החוקרים והן מנהל החולים יודעים על כך, וכמובן גם עליך.
העדפתי להקדים ולספר זאת. לא ידעתי מה יפטפט ד"ר מרקורי בחקירתו. לכן שיתפתי אותם בכך הבוקר, חסכתי זאת ממך. כמובן שאמרתי להם שנעבוד יחד בשיתוף פעולה מלא. על חדרי הניתוח שלנו, שעדיין לא מאושרים, לא אמרתי מילה," משתף אותי מרק ומתרווח על כיסאו, "אנחנו עומדים להתחיל לפעול בקרוב, וחשבתי שיהיה נכון לא להסתיר זאת יותר."
"אני חושב שפעלת נכון," אני עונה לו ונד בראשי, "מי כמוך יודע לאן שמועות יכולות להתגלגל."
ואז אירלנד נכנסת עם חיוך גדול.
"כמה שאני אוהב את החיוך שלך," אני אומר וקם לחבק אותה.
אירלנד מניחה את ראשה על החזה שלי ומצטנפת בין זרועותיי. "התגעגעתי אליך," היא אומרת ועוצמת את עיניה. אחרי דקות ארוכות שאנחנו עומדים חבוקים היא ניתקת ממני.
"אני באה מחדר החקירות," מתחילה אירלנד לספר, "אני יודעת שעדכנו אותך פרופסור בתוצאות החקירה. אני יכולה לשתף אותך שהחוקרים היו מלאי התפעלות מהעובדה שלא חיפשת נקמה, שלא היה חשוב לך דבר פרט להודאתו של ד"ר מרקורי שהוא שיקר.
בכלל, מדברים לא מעט על המשפחה המיוחדת שלכם בתחנה. ואני זוכה בזכותכם ליחס מיוחד.
אני צריכה לעבוד אבל לא יכולתי שלא לבוא לבשר לך מה אמר לי אריק דונסון החוקר שעבד על התיק של מונטה.
הוא גילה לי בסוד שהם עובדים במרץ בשיתוף עם בית החולים, על ניסוח הודעה לעתונות בקשר לעניין שלך וזה יקרה מיד אחרי סיום החקירה של ד"ר מרקורי, שזה אומר שזה יקרה ממש בקרוב. פקח ניקו נתן הוראה לתת לי בלעדיות. אני יודעת שזאת הייתה דרישה של מייפל, והוא עומד לקיים את הבטחתו לה."
"כמה חיכיתי לשמוע את המילים האלה," אומר מרק מאופק.
"רציתי לשאול אותך מה אתה מעדיף," ממשיכה אירלנד, "שאשדר מכאן בזמן שאתה צופה במסיבת העיתונאים, או שאהיה שותפה פעילה בה בבית החולים?"
"אני משאיר לך להחליט," אומר מרק.
"אני מעדיפה להיות אתכם," אומרת לו אירלנד ותולה בו מבט שואל.
"אני אדבר עם המשפחה. את מבינה שזה לא פשוט עבורנו. כל המתח של השבועות הארוכים האלה עומד להתפרק. אני לא בטוח שנהיה מוכנים להיחשף," אומר מרק, "את כמובן מוזמנת, ונשמח שתהיי איתנו, אבל אני צריך לחשוב על כך."
"אני מבינה אותך, ואקבל כל מה שתחליט. אני אשמח להיות כאן איתכם ברגעים האלה, גם אם לא אשדר אפילו מילה אחת," אומרת אירלנד.
הטלפון הנייד שלה מצלצל והיא מעיפה מבט לראות מי מתקשר אליה.
"זה מוזר. על מה הוא רוצה לדבר איתי? אני מקווה שהוא לא רוצה שאתערב," היא אומרת. אין לי מושג על מה היא מדברת.
אירלנד
אני צריכה לקבל החלטה מהירה האם לענות לו. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שפרופסור דהרמה יחקור אותי בקשר לסקוט.
אני מחליטה שעדיף שאענה לו, יהיה הנושא שעליו הוא רוצה לדבר איתי אשר יהיה.
"אירלנד מורל מדברת," אני עונה לו ברשמיות, מעמידה פנים שלא שמתי לב מי מתקשר אליי.
"מדבר קלייטון דהרמה," הוא מציג את עצמו, "יש משהו שמאד מציק לי. אולי תוכלי לעזור לי להבין. אני מבין שסקוט נמצא מחוץ לעיר. אני מחבר אחד לאחד ותוהה מה באמת קורה. אני יודע שהוא עובד כל יום עם מייפל. האם הוא מנהל איתה רומן?"
"אני חסרת מילים," אני אומרת לו. אני כל כך המומה מהמחשבה ההזויה הזאת, "אתה יודע היכן יסמין?"
"ברור שאני יודע. היא הבת שלי. היא בבית חולים," הוא אומר לי בקור.
"סקוט לא אמר דבר על כך," אני ממהרת לאמר.
"הוא לא יודע על כך, ואין צורך שידע." הוא ממהר לומר, "לא ענית על שאלתי."
"אני חייבת לסיים," אני עונה.
"אני צריכה לנסוע," אני אומרת למרשל, "אני אהיה איתך בקשר. אספר לך הכל כשאסיים."
אני יוצאת מייד לבית החולים. השעה איננה שעת עומס, מה שמאפשר לי להאיץ ולקצר את זמן הנסיעה.
איני מרבה לנצל את תו העיתונאית שלי, אבל היום אני עושה זאת ללא היסוס, וחונה קרוב לכניסה לבית החולים.
פקידת המודיעין מזהה אותי מייד ומביטה בי בעיניים מעריצות. "את כל כך יפה," היא אומרת לי את מה שאני רגילה לשמוע מאנשים שפוגשים אותי לראשונה במציאות.
היא מוסרת לי מייד את מספר חדרה של יסמין ואני ממהרת למעלית. 'היא מאושפזת במחלקת נשים חדר מספר…' המילים האלה מתרוצצות במוחי בלופ. 'מה ליסמין ולמחלקה הגניקולוגית?'
אני יוצאת מהמעלית, ופונה לחדרה של יסמין. האחיות מזהות אותי ואני שומעת אותן לוחשות את שמי. 'זאת אירלנד מורל. כמה היא יפה.'
בכל זמן אחר הייתי חושבת במרמור שהיופי שלי הוא הדבר היחיד שמאפיין אותי בעיניהן, אלא שעכשיו כל המחשבות שלי נתונות ליסמין.
אני מגיעה לדלת חדרה. היא פתוחה מעט.
ליד מיטתה יושב גבר צעיר שאינני מכירה. לפני הבגדים הוא לובש אני משערת שהוא אחד הרקדנים בלהקה שלה.
"אני דורש לדעת האם אתה אבי התינוק," יורה לעברו פרופסור דהרמה.
"התינוק הזה כבר לא קיים, מה זה משנה?" אומרת יסמין בטון אדיש.
"לי זה חשוב. אני רוצה לדעת עם סקוט נטש אותך בהריון," אומר פרופסור דהרמה," או…"
אני מרגישה את הכעס מבעבע בתוכי. אני מתרחקת מהדלת ופונה בצעדים מהירים למעלית.
"חכי," קורא אחרי פרופסור דהרמה.
"אני חייבת ללכת," אני ממלמלת ומודה על המעלית שבדיוק הגיעה לקומה, ונבלעת לתוכה.
