מיתרי ליבי

מפגשים / מיתרי ליבי

on
אוגוסט 10, 2020

🐦

*את*

"אני באה לאסוף אותך," את אומרת לי.

זו איננה שאלה אלא הסבר לכך שיש לי עשר דקות להתארגן.

אני עסוקה במריחת לק. או אם לדייק, מחכה שהוא יתייבש.

אני מביטה בדמותי בראי ומחשבת מה אספיק לעשות בעשר הדקות הבאות.

השיער שלי רטוב, אבל אם אבזבז זמן על יבושו יגמר לי הזמן.

אני מודה על כך שהוא חלק ויסתדר מעצמו בשעה שהוא מתייבש.

אני פונה לארון הבגדים ובוחרת בגד בעיניים,  בשעה שהלק מתייבש.

בואי נודה על האמת. אני לא אקסטרה סמול כמוך,

מצד שני גם לא אקסטרה לארג'.

אני לא מטופחת כמוך, אני אוהבת את הלוק הטבעי,

זה שנטול שכבות של אבקה על הפנים.

איפור מינימליסטי להדגשת העיניים

ושפתון שמתאים לצבע העור.

את תמיד גוערת בי שאני לא בוחרת צבעים נועזים יותר.

"איך תמצאי לך מישהו ככה," את מתלוננת.

אני רוצה להזכיר לה שאנחנו יוצאות לשתות קפה, ( אני)

וקפוצ'ינו מוקצף היטב על חלב סויה וקינמון מעל, ( את)

וכמובן בתוספת עוגת תפוחים חמה, (אני)

ואילו את לא מזמינה כלום ליד.

"אני משתגעת ממך. את חייבת מתוק. את לא מתאפקת,"

את אומרת וטועמת ממני רק כמה ביסים שזה כמעט כל העוגה.

🐦

אבל רגע, אנחנו עוד לא שם, ואני תוך שש דקות צריכה להיות בחוץ.

שמלה או מכנסיים?

אני יודעת שעל כל מה שאלבש יהיה לך מה לומר.

אני מחליטה ללבוש מה שבא לי.

מכנס ג'ינס שמדגיש את מתאר גופי

וגופיה…

וזו בדיוק הבעיה.

המילים שלך תקועות לי בראש ולכן אני בוחרת לבסוף

ומחליפה לאוברול שחור קלאסי ועל זה את רק תאמרי:

"איך את תמיד מתלבשת כל כך יפה."

אז למה בעצם אני כל כך מתעכבת על הפרטים הקטנים?

כי הם יקבעו את אופן השיחה בינינו ואני רוצה להסיט אותה ממני.

🐦

אנחנו חברות טובות ואין לי חשק גדול לספר לך עליו.

לא כי אני מסתירה אותו,

אלא כי אני רוצה לתת לקשר הזה להתפתח בקצב שלו,

בלי העצות שלך והטלפונים המרובים.

"אז אמרת לו?

ועשית מה שאמרתי לך?

ואל תתקשרי,..

ולמה לא התקשרת?"

אני יודעת שאת אוהבת אותי ורוצה לראות אותי מאושרת,

אבל לפעמים את מנסה לחיות את החיים שלך דרכי.

את בחרה ביציבות, בכסף ולא איכפת היה לך להתפשר.

את לא תודי בזה, אפילו לא בפני עצמך,

אבל כל מסעות הקניות,

והנסיעות לחו"ל,

והיציאות למופעי תרבות,

כל אלה הם כדי שלא תצטרכי להיות עם עצמך ולחשוב על חייך.

אז כפי שאמרתי, את מנסה לחיות את חייך דרכי.

רק שאני שונה ממך ופה מתחילה הבעיה.( שלך)

וגם העובדה שאני לא אחת שאפשר לאלף אותה כרצונך.

בהחלט יש לי דעה משלי.

לכן אני מעגלת פינות.

לא  מעמידה חלילה פנים,

אבל לא משתפת הכל.

🐦

**אתה**

 אנחנו שוב נפגשים, אתה ואני.

והדבר הראשון שאתה עושה,

לפני הנשיקה הארוכה,

אתה מחבק אותי ונושף את האוויר שהיה כלוא בך.

"סוף סוף אני יכול להיות אני," אתה אומר לי.

"רק איתך אני לא צריך לשחק משחקים,

לעמוד בציפיות שמישהו אחר קבע. "

זה תמיד מדהים אותי.

אני מסתכלת עליך.

אתה כבר לא ילד בן עשרים אבל נראה נפלא,

ובעיקר אלה העיניים שלך שמחייכות בטוב אליי.

אני מתעלמת מקמטי הצחוק סביבן, רואה רק מה שבתוכן.

רואה בהן את האהבה שלך אליי,

ואת שלי אלייך.

"אני אוהב אותך ככה," אתה אומר לי, "לא מתאמצת מידי."

אתה צודק.

איתך זה הרבה יותר פשוט.

אני לא מתלבטת מה ללבוש, פשוט שולפת מהארון בגד וזהו.

"בחיי שאת נראית כמו ילדה," אתה צוחק למראה החולצה עם ההדפס שבחרתי,

"את אף פעם לא צפויה,

אבל איכשהו אני יודע בדיוק איפה הרגש שלך

לפי מה שבחרת."

אתה מביט בי במבט כזה שנותן לי להרגיש שאני מושלמת.

"כשאני לא איתך," אתה אומר לי, "כל הגוף שלי מתגעגע אלייך.".

"את חסרה לי פה," אתה אומר, "הידיים שלי חסרות אותך, הלב שלי."

אתה גורם לי לחייך.  אני לגמרי מבינה על מה אתה מדבר.

"יצא לי היום לנסות לפענח אותך.

כי את באמת לא כמו כל אישה שהכרתי.

שעה ארוכה חשבתי מה ירגש אותך.

את לא חושבת שהגיע הזמן שנתחתן?"

אתה שולף את המשפט הזה משום מקום.

"אני רוצה ללכת לישון איתך ולהתעורר איתך בבוקר. רוצה שנפרד

רק כשממש צריך," אתה אומר.

אני מקשיבה לשטף דיבור. מודה שלא הייתי מוכנה לו.

"אני יודע שהצעת נישואים מלווה בכריעה על הברך ועם טבעת,"

אתה ממשיך את שטף דיבורך הלא אופייני,

"אבל לא ידעתי מה לבחור לך.

פתאום זה נראה לי הכי חשוב בעולם מה שאבחר.

רציתי שזה יהיה מושלם ולכן אני רוצה שתבואי איתי ותחליטי."

🐦

"אבל אתה יודע, הטבעת זה לא מה שחשוב, אלא ההבטחה," אני עונה לך.

אתה מחייך אליי, מוציא מכיסך קופסה קטנה ומראה לי שכבר בחרת.

"זו את בעיניי," אתה אומר ופותח אותה.

הטבעת עדינה ועם זאת מלאת נוכחות.

אתה עונד אותה על אצבעי והיא נוצצת ומאירה לי את הלב.

אני יודעת שיהיה לך מה לומר עליה,

אבל בעיני היא מושלמת.

🐦

אנחנו נפגשות שוב.

את לא מאופרת, ועינייך אדומות.

את מבחינה מייד בטבעת שעל ידי.

"איזו טבעת מהממת. רואים שהוא קנה אותה בשבילך,

לא כדי שכל העולם יראה וישפוט אותו.

הלוואי ואותי היו אוהבים ככה."

"מה קרה?" אני שואלת, "מי את? אני לא מכירה אותך."

"את לא מבינה שכל החיים אני רוצה להיות כמוך?

"רוצה שיבוא גבר שיראה בי אחת שהוא ירצה ללכת לישון

איתה, ולהתעורר איתה, בבוקר. שנפרד רק כשממש צריך.."

יעל יהל

מיתרי ליבי©

התפרסם בבלוג שלי באתר

https://baravidan.com

הסיפורים הם פרי דמיוני…..

credit:mookyboutique.com

TAGS
RELATED POSTS
כל התשובות / מיתרי ליבי

פברואר 8, 2022

(לא) סורגת

נובמבר 3, 2021

שלווה

אוקטובר 27, 2021

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם