כותבת את ליבה מיתרי ליבי

כותבת את ליבה / מיתרי ליבי

on
מאי 19, 2020

כמעט כמעט יש לה יום הולדת.

השנה, כך החליטה, תחגוג לעצמה יום הולדת גדול.

כבר חודשים שהיא מתכננת איך יראה יום הולדתה.

אמנם ארבעים ושתיים זה לא משהו מיוחד,

אבל מאחר שאת יום הולדת הארבעים בילתה במרפאת שיניים,

מה שפטר את כולם מלחגוג לה,

כי איך יכלה לחגוג כאשר פיה חצי מורדם?

הפעם היא מתכוונת לפצות את עצמה.

היא החליטה שתתחיל בכך שתקנה לעצמה מחברת

ותכתוב בה את כל מה שעולה לה בראש.

היא הלכה לחנות ושעה ארוכה התלבטה בין העטיפות השונות.

בהתחלה חשבה לקנות את זו עם פרחי הלילך הסגולים.

גם כי הסגול הוא הצבע האהוב עליה ביותר,

וגם כי פרחים מסמלים פריחה.

פרפרים לעומת זאת מסמלים בעיניה את החופש לעוף, אז אולי?

אבל אז ראתה את זו עם הציור של האישה האופנתית הזו, עם העגילים הנוצצים

והצמידים על היד.

"הגיע הזמן שאני אתחיל לקשט את עצמי גם," אמרה לעצמה,

אבל לא ידעה איך להתחיל וויתרה גם על זו.

לבסוף בחרה את המחברת עם הציור של הים.

היא ביקשה שיעטפו לה את המחברת בעטיפת מתנה

וצירפה לה פתק:

"שתהיה לך שנה קסומה!"

כאשר הגיעה לביתה לא מיהרה להוציא את "המתנה" מהשקית.

היא חיכתה לרגע מיוחד.

ההתרגשות נבנתה בה ואכן היא כל כך התרגשה בשעת לילה מאוחרת

כאשר סוף סוף הסירה את העטיפה,

קראה את הפתק,

ופתחה את העמוד הראשון….

היא בחרה בקפידה את העט וישבה לבחור את המילים.

שבועות מילאה את הדפים עם רעיונות, חלומות, ובקשות.

כל מילה שהייתה משחררת על הניירת גרמה למשהו להשתחרר בתוכה.

היא הרגישה שהיא משתנה כל פעם שהיא יושבת מול המחברת וכותבת.

היא התחילה לחרוג מרעיונותיה ושיתפה את המחברת ברגשותיה,

לחשה לה את סודותיה.

"גם את מרגישה שאני משתנה כמו גולם שבוקע ומתגלה כפרפר יפיפה?"

היא כתבה למחברת, את המילים שהרגישה בעצמה.

ופתאום כבר לא היה לה חשוב שיעריכו אותה,

שיחגגו לה יום הולדת מיוחד,

שיקרה משהו מרגש ביום המסוים ההוא בו יחול יום הולדתה.

יום אחד בא הווירוס הארור הזה וכל העולם הסתגר בביתו.

המילה ZOOM הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף.

הכל הפך קר ומנוכר.

כל החלומות והתוכניות שלה הפכו ללא רלוונטיות.

רק דבר אחד חסר לה.

היא לא יכלה יותר לבקר את הים,

לצפות בשקיעות,

להקשיב לרחש גליו.

עד מהרה התחלף העצב בהבנה שיש מי שמקשיב לה.

 שכן את יום ההולדת שלה היא חוגגת כבר שבועות

בתוך דפי המחברת שלה.

והנה הגיע היום המיוחד שלה.

היא קמה בבוקר, הכינה לעצמה קפוצ'ינו מהמכונה,

חיממה קרואסון שהוציאה מהמקפיא,

ואז נשמע צלצול בדלת הכניסה.

וישבה מול החלון, גומעת את מראה האביב שחצר ביתה.

היא לא ציפתה לאיש ולכן לא מיהרה אליה.

היא פתחה את דלת הכניסה לרווחה,

הופתעה לראות זר בלונים קשור לידית,

זר פרחים סגולים,

וערמה של חבילות כולן עטופות באריזת מתנה.

בלילה היא שוב התיישבה לדבר כהרגלה עם המחברת שלה.

הדברים הכי מרתקים

קורים לך

כשאת הכי לא מצפה.

יעל יהל

מיתרי ליבי

קרדיט תמונה: louijover.tumblr.com

TAGS
RELATED POSTS
כל התשובות / מיתרי ליבי

פברואר 8, 2022

(לא) סורגת

נובמבר 3, 2021

שלווה

אוקטובר 27, 2021

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם