מיתרי ליבי

הבלתי מושג / מיתרי ליבי

on
יולי 5, 2020

חיבוק,

זה כל מה שהיא רוצה כעת.

עוד מעט ירד הלילה.


היא יודעת שהוא לא יהיה שונה מאלו שקדמו לו, מאלו שיהיו.


חוטים דקיקים של עצב כבר מתחילים להירקם סביבה.
רסיסי דמעות כבר מתחילים להיווצר בתוכה,

מחכים להתגלות לעולם.
היא כבר יכולה לשמוע בדמיונה את צעדיו של העצב ההולך ומתקרב,

יד ביד עם הבדידות.

היא יכולה לדמיין את החור השחור שמתהווה בליבה,

שרק ילך ויגדל עם השעות הבאות.


ככה זה כשאת מאוהבת בבלתי מושג.


הן ניסו להניע אותה מלהתאהב בו,

נתנו לה את כל ההסברים הנכונים,

היא הבינה הכל.
זה אפילו נשמע לה הגיוני למדי.

אבל הלב שלה לא רצה להבין.
הלב שלה רק ידע מה הוא מרגיש כשהיא רק חושבת עליו.

הלב שלה התחיל לכאוב ממדקרות הקנאה שחשה

כלפי כל האחרות שדמיינה שהוא איתן.


הוא מעולם לא היה שלה,

אבל היא רצתה,

ולבסוף גם האמינה.


עכשיו היא יושבת ומנסה לנחש, איפה הוא ועם מי,

ומרגישה ששפיותה עוזבת אותה.


אז הן שם בשבילה, החברות, דואגות לבריאותה הנפשית.

אבל היא לא איתן.


היא בעולם שלה שבו הוא עוטף אותה בזרועותיו ומחבק אותה.

היא יכולה להרגיש את טעם שפתיו עליה,

לשמוע אותו אומר לה: "לשפתיים שלך יש טעם משכר."
באותו רגע היא מאמינה לו.

היא אינה חושבת שהוא משקר.


היא כל כך מותשת ממה שיהיה,

ומחליטה לעזוב מוקדם את העבודה.


היא הולכת לקנות לה גלידת וניל שוקולד,

 להמתיק לה את הדמעות שיהיו.


והן, הן ממתינות בשקט,

כמעט אין נראות,

בזרועות פתוחות מוכנות לחבק אותה בנפילתה.

*

יעל יהל

מיתרי ליבי©

פורסם בבלוג שלי ב"מאמינה באהבה"

באתר https://baravidan.com

TAGS
RELATED POSTS
כל התשובות / מיתרי ליבי

פברואר 8, 2022

(לא) סורגת

נובמבר 3, 2021

שלווה

אוקטובר 27, 2021

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם