כמו עוף החול (יוני 2022) מיני סדרות

כמו עוף החול 17 – הגילוי

on
אוקטובר 19, 2022

קלייב

"התוכנה שלך לא עובדת!" אני נובח על פטריק גולד, "אני רוצה שתחזיר לי את הכסף."

"אין בעיה," עונה לי בשלווה פטריק גולד.

"זה מה שיש לך לומר לי? אתה לא חושב שמגיעה לי התנצלות?" אני שואג עליו.

"אתה חושב שאם תצעק אני אבין יותר טוב? אמרת שאתה לא רוצה את התוכנה שלי, למרות שממש לפני שנכנסתי למשרדך בדקתי שהיא תקינה. אני לא מבין על מה אתה כועס אם אני מוכן להחזיר לך את מה ששילמת עבור שנת 2022 למרות שאנחנו כבר ברבעון האחרון שלה," הוא עונה לי.

"אני דורש שתחזיר לי את כל הסכומים ששילמתי לך מהיום הראשון," אני אומר לו בכעס.

"אני לא מבין אותך," הוא מתחיל לומר.

אני קוטע אותו. "אל תעמיד פנים שלא הבנת," אני ממשיך לדבר בקול רם.

"מה שהבנתי הוא שהתוכנה שלי היא אם לדייק 'מחורבנת'. מה שלא ברור לי איך כמה שנים אתה משתמש בה ורק היום גילית זאת," אומר פטריק בשלווה שמוציאה אותי מדעתי, "אתה ואני יודעים למה היא פתאום לא מתאימה לך מר סטון."

"באמת?" אני לועג לו.

"התוכנה שלי יודעת בדיוק מי נכנס אתמול אחרי שעות העבודה למערכת ומה בדיוק הוא ניסה לעשות שם. התוכנה ה'מחורבנת' שלי כזאת חכמה שהיא הודיעה על כך לבעלי החברה," הוא אומר לי הפעם בטון קר.

"אני לא יודע על מה אתה מדבר," אני אומר לו, "אני בעלי החברה ולא קיבלתי שום הודעה."

"באמת?" אני שומע את קולו של קונור, "איפה בדיוק רשום שאתה בעלי החברה?"

אני יודע בדיוק מה כתוב ברשם החברות. "אתה מוזמן לראות מה רשום ברשם החברות," אני עונה לו.

"אני מצטער שאני מפריע לכם מר גולד באמצע השיחה אבל באמת הייתי רוצה שתראה לי קלייב," אומר לי קונור.

קונור

"אני לא זוכר שהרשתי לך להיכנס ולהפריע לי באמצע ישיבה שלא זומנת אליה," אומר קלייב. אין לי ספק שהמילים האלה נאמרות מתוך חולשה. "להזכירך זה אתה שהפקדת בידי את תפקיד מנכ"ל החברה."

"שוב אתה חוזר על זה." אני אומר לו בטון רגוע שכל כך מנוגד לקול הרם בו הוא מדבר.

"אתה מודע לכך שבכוחי לפטר אותך?" הוא אומר בטון צורם.

"אתה מעייף אותי קלייב. אתה צריך שאסביר לך מה פרוש המונח מנכ"ל זמני בהעדרי?" אני אומר לו, "ועכשיו אני רוצה שתראה לי מתי בדיוק ויתרתי על מניותיי בחברה ואישרתי לך להשתלט על אושיין."

"אני לא יודע איזה שקרים אנאבל מכרה לך," הוא מסנן בכעס. הוא מתקשר בטלפון הפנימי לאליזה. "תגידי לאנאבל שתכנס לכאן מייד."

אנאבל מגיעה מייד. "את תשלמי ביוקר על ההתנהגות שלך. תחטפי ממני תביעה כזאת ש…"

"אני מבינה אם כך שאני צריכה למצוא עורך דין. תודה שאתה מכין אותי מראש. זה מאד נדיב מצידך," היא עונה לו להפתעת כולנו, "יש לי רק שאלה קטנה האם את תביעה אישית שלך או של החברה?"

"את חוצפנית!" הוא שוב מרים את הקול.

"עוד שאלה קטנה לפני שאני עוזבת," היא אומרת ואני כבר יודע שמחכה לי הצגה מהמשובחות שבעיר.

"תבין שאני די חדשה בעיר ואני לא מכירה עורכי דין. בעצם מעולם לא נזקקתי לשרותי עורכי דין, כמובן פרט לזה שפתח לי את החברה כשהייתי עצמאית, לא משנה. בכל מקרה רציתי לדעת באיזה עורך דין אתה מתכונן להיעזר בכתב ההגנה שלך. הרי לא יעלה על הדעת שאני אשתמש באותו אחד, שכן יש בכך ניגוד אינטרסים."

האישה הזאת משאירה אותי המום כל פעם איך שהיא מסוגלת לומר משפטים בלתי נגמרים. אני כל כך גאה בה איך שהיא עומדת זקופה מולו, לא נותנת לצעקות שלו להשפיע עליה.

"תרשי לי לתקן אותך," הוא נוחר בבוז, "אני לא זקוק לעורך דין שיגן עליי אלא שיתבע אותך."

"נו באמת, אל תזלזל באינטליגנציה שלי," היא אומרת לו בטון קר, "כשאקבל את כתב התביעה שלך אדע מי העורך דין שמייצג אותך. לא טעיתי, התכוונתי לעורך דין שיגן עליך כשתוגש נגדך התביעה."

"את אולי חושבת שאת חכמה. כשתובעים אותך את לא צריכה להגיש תביעה אלא להגיש כתב הגנה," הוא צוחק.

"מר סטון, מר סטון. שוב אתה בוחן אותי ונכשל," היא מצקצקת בלשונה, "זאת לא אני שאגיש את התביעה נגדך, אלא מי שאתה חותר תחתיו. אני יודעת שזה לא ענייני, אבל אני אעיד בשמחה כשאשאל לגבי מה שקרה אתמול אחרי הצהריים, וארבעתנו, כל מי שנמצא כעת בחדר- מר גולד, מר מיין , אתה ואני יודעים מי ומדוע ניסה לחבל אתמול במערכת החשבונות.

אני מניחה שמר גולד אמר לך שבעל החברה קיבל לידיו את המידע על כך."

"בחיים שלי לא שמעתי גיבוב כזה של שטויות," הוא אומר בכעס מאופק. נראה שהוא מנסה לשלוט על עצמו אבל לא כל כך מצליח.

קלייב מישיר אליי מבט מלא שנאה. "זה היה תרגיל שלך. אתה הבאת אותה לפה," הוא אומר לי ומגחך, "חשבת שזה מה שיציל אותך."

"יציל אותי, ממי, ממך? אתה מחמיא לעצמך יותר מידי," אני עונה לו. אני לא מראה לו כמה אני נדהם ממנו ברגע זה.

"אתה זוכר שהייתי רחוק מכאן, שהייתי בהונג קונג, כשבשרת לי שפיטרת את מנהלת החשבונות בגלל אי התאמה ומצאת אחת שהיא מאד יפה?" אני שואל, "עוד לא סיפרת לי מדוע פיטרת את הקודמת." אני לא מתכוון להרפות מהנושא.

"אתה חושב שאני לא מבין מה אתה עושה? אתה מנסה למשוך את האש מאנאבל? אתה מזיין אותה?" הוא מצמצם מבטו מולי.

"איך אתה מדבר," אני מביט בו בשאט נפש, "חיי הפרטיים כבר מזמן לא עניינך. עכשיו כשאני יודע שאתה לא משתף אותי בשלך."

"אין לי מה להסתיר, אם זה מה שאתה רומז," הוא אומר לי. הוא כבר לא צועק וניכר בקולו שהוא חושש ממה שיש לי לומר.

"אם כך בוא נדבר בגלוי. בוא נדבר על דירת היוקרה בבלו ספייר." הוא בהחלט נראה מופתע.

"אין לך מושג כמה הופתעתי ללמוד שאתה נשוי, או אולי כבר לא." אני גורם לו להחוויר. הפעם אנאבל יושבת בשקט ולא מציעה לו מים. זה דווקא אני שמבקש ממנה שתביא בקבוק מים קרים עבורו.

"זה שלא ידעתי שאתה נשוי," אני ממשיך, "זה זכותך. כבר הבנתי שאנחנו לא באמת חברים. אלא מה שעורר בי תמיהה היא העובדה שהיה לך את הסכום להשקיע בה. להזכירך, אני הוא בעל ההון ואתה רק שותף בעל אחוז מניות קטן בחברה."

"באמת?" הוא לועג לי ועושה את הטעות שציפיתי שיעשה. הוא נכנס לרשם החברות ומראה לי שהוא אוחז בשבעים אחוזים מהמניות. אפילו יותר משהיו לי. "שכחת שהעברתי לי את המניות? אמרת שאתה רואה את חייך במזרח."

"עם הכתוב אני לא יכול להתווכח," אני אומר וגורם לו לחייך חיוך זחוח. הוא לא מכיר אותי. הוא לעולם לא ילמד מתי אני מושך אותו בלשונו.

"אני מוריד בפניך את הכובע. אתה צודק. רגע לפני שאני אעזוב, ואני מניח שגם אנאבל, יש לי רק בקשה קטנה לזכר הימים שהיינו חברים," אני אומר.

הוא מחניק חיוך מרוצה. "דבר. אני שמח שאתה מבין שאני אחליט אם להענות לך."

"תראי לי את הפרוטוקול של הישיבה בה חתמתי לך על העברת הזכויות והחברה לידיך," אני אומר לו בהרמת גבה.

"קונור, קונור," הוא מחקה את אנאבל, "בעצמך אמרת ש.."

"הפרוטוקול," אני קוטע אותו.

"התוכנה ה'מקולקלת,' של המשרד מתעדת הכל. כולל השיחות האישיות. זה משהו שאני דרשתי בהעדרי. זה לא היה מכוון אליך ולכן לא הייתי ער למה שקרה כאן בהעדרי. עד שדברים התחילו לא להראות לי. את השיחות של הימים האחרונים קראתי בשקיקה," אני אומר לו.

"אם אתה רוצה לדעת מה בין אנאבל לביני אשתף אותך. אני דרשתי ממנה תשובות לשאלות פשוטות שכל מי שבקיא בחשבונות אמור לדעתי והיא להפתעתי גמגמה מולי," אני אומר. אני מעיף מבט מהיר לעברה.

"זה בדיוק מה שאמרתי, היא לא עושה את עבודתה כראוי. מי יודע, אולי היא מחבלת במאגר הנתונים," הוא אומר  במנוד ראש ומבטו רציני.

"אתה לא שומע מה אני אומר לך. אני יודע שזה אתה שנכנסת אתמול למערכת וניסית לשנות נתונים," אני אומר, "פטריק יאשר לך זאת שכן את המידע הזה מסר לידי אוונס, המתכנת שלו שהיה פה."

"תסתלקו כולכם מהמשרד שלי. זה עוד יעלה לך ביוקר. אני מתכוון להראות לך מי הבוס פה," אומר קלייב.

"אליזה אני דורש של כל בעלי המניות יגיעו לישיבה עוד שעה. מי שלא יגיע יפוטר מייד," הוא מנתק את השיחה ופונה לאנאבל

"את מתבקשת לארוז את הדברים שלך ולהסתלק מפה. אם לא הייתי ברור," הוא אומר ומתקשר לקמילה, "אני מציע לך לשקול ברצינות את העסקתה של אנאבל. היא גרמה לי נזקים ואני מתכוון לתבוע אותה ואם אצטרך גם אותך."

אני רומז בראשי לאנאבל שתצא איתי.

"זה הולך להיות מכוער, אבל אני מבטיח לך שאשים לזה סוף עוד היום. אני אתקשר אלייך שהכל יסתיים," אני אומר לה.

"אני אלך לדבר עם קמילה," היא עונה לי.

"תודיעי לה שאת מסיימת את העבודה אצלה. אני אפצה אותה על כך. בקרוב מאד נעבוד יחד כשותפים," אני מבטיח לה.

אני לא בטוח כמה זמן זה יקח, אבל עדיין אני משתף אותה במה שאני מקווה שיקרה.

אנאבל

"אני איתך," אני לוחשת לקונור לפני שאני חוזרת לחדרי לאסוף את חפציי.

אני פונה לעברה של אליזה כשאני רואה את גבר בחליפה. "אני עורך הדין ברוקלין," הוא מציג את עצמו, "יש לי פגישה עם מר קונור מיין."

אני ממתינה שאליזה תקרא לקונור שבא לקראתו של עורך הדין. אני מסמנת לו באצבעי שימתין. הוא קולט אותי ומעמיד פנים שהוא מדבר עם עורך דינו. הוא אומר לו משהו בשקט והם נשארים ליד עמדת הקבלה.

"קלייב פיטר אותי," אני אומרת לאליזה ההמומה.

"ומה קונור אמר על כך?" היא שואלת ומעיפה לעברו מבט מהיר.

"למה את שואלת?" אני עונה לה בפליאה.

"את יודעת שקונור הוא בעל החברה. תדברי איתו," היא אומרת לי בשקט ובודקת שאיש לא שומע אותה.

"חשבתי שקונור העביר לקלייב את החברה," אני אומרת לה.

"זה מה שהוא רוצה שכולם יחשבו. הוא היה ממלא מקום זמני בלבד. כולם יודעים זאת," היא אומרת.

"אני לא מבינה. לפני שהתקבלתי לחברה ערכתי סקר קטן ושמו של קונור לא הופיע ברשימת המנהלים. את בטוחה במה שאת אומרת?" אני שואלת כשהמבט על פניי לא מסגיר דבר.

"אני עובדת בחברה מיום היווסדה. את החברה הקים קונור והוא בעל מניות השליטה," אומרת אליזה.

"אם את לא תפסיקי עם השאלות שלך אקרא למשטרה," מסנן לעברה קלייב שלא שם לב לכך שקונור ועורך דינו נמצאים במסדרון ומקשיבים לשיחה.

"קונור חתם על העברת המניות שלו אליי. אני לא מבין מאיפה כל הסיפורים שאת מספרת אנאבל," הוא אומר לה בכעס, "אני חושב שהיית אמורה לעזוב את הבניין מזמן."

"אם כך אין לך בעיה להראות את המסמך כשתדרש. שיהיה לך בהצלחה," אני אומרת ויוצאת מהמשרד.

אני יורדת במעלית לקומת הכניסה וניגשת למשרדה של קמילה.

"אני יכולה לדעת באיזה זכות את מועלת בתפקידך?!" היא מקבלת את פניי בכעס, "שתדעי לך שאני לא מוכנה שתסבכי אותי בשום דבר."

"את מוכנה להקשיב לי?" אני שואלת בשקט.

"אני רוצה לשכוח שהכרתי אותך אי פעם.  המראה התמים שלך הטעה אותי. אני לא רוצה לראות את פנייך יותר במשרדי," היא אומרת ומפנה לי את הגב.

"אם כך אין לך בעיה לתת לי מכתב על סיום ההתקשרות בינינו," אני אומרת לה.

"בשמחה רבה," היא עונה וממהרת לנסח לי מייל קצר המצהיר על סיום הקשר בינינו.

"אני מודה לך," אני עונה לה, "כמה חבל שאת ממהרת לשפוט אותי. יום יבוא ותגלי שטעית."

אני יוצאת מהבניין ועוברת ליד חנות הפרחים. רק אז אני נזכרת שהשארתי את הפרחים שלי על החלון.

"מה קרה אנאבל," אומרת לי מוכרת הפרחים.

"את לא מבינה איזה בלאגן יש במשרד. קונור…" אני משתתקת. מה יש באישה הזאת שגורם לי כך לפטפט?

"הוא מאד אוהב אותך. העיניים שלו מבריקות כשהוא מדבר עלייך," היא אומרת לי.

אני מביטה בה בפליאה. מאיפה באות לה המילים האלה?

"אל תשימי לב אליי, לפעמים אני מפטפטת בלי לחשוב. אני סתם אישה זקנה," היא אומרת.

"איך קוראים לך?" אני שואלת.

"אנג'לה," היא עונה לי בחיוך מבוייש.

'אנג'לה,' אני חוזרת על שמה בליבי. מלאכית, היא באמת כזאת.

"את לא זקנה, אני לא מבינה למה את אומרת זאת?" אני שואלת.

"את מבינה ילדה, זיקנה זה לא רק גיל, זאת גם הרגשה, זה הבנה שהחיים עומדים להסתיים," היא אומרת ואין טיפת עצב בעיניה.

"אבל למה שתאמרי זאת? החיים מסתיימים כשנקבע לך וזה לא תלוי בגיל," אני עונה ופניו המעונים של ג'ונתן עולים לנגד עיניי.

"את מבינה את זה. את היית שם. כך מרגיש לי היום לגבי עצמי. ואולי הרוח תנשוב מעליי ואגיש שוב חיה כמו תמיד," אומרת אנג'לה.

"מה קרה היום שאת מרגישה כך, יש משהו אני יכולה לעזור?" אני שואלת.

"אני לא יודעת. אנשים חלפו היום לידי, כולם מהרו. אפילו חיוך או ברכת בוקר טוב לא קיבלתי. זה מעציב אותי לא פחות מזה שלא הרווחתי דולר אחד," היא אומרת.

"לפעמים אנחנו צריכים לעזור לדברים לקרות, לא לחכות שיקרו," אני אומרת.

אני מוציאה מתיקי את מברשת השיער שלי, מסירה מעליה את הכובע הניצחי שלה ומתחילה להבריש את שיערה. אני נדהמת לראות שהוא שחור כפחם. הייתי בטוחה שהיא מסתירה אותו כי הלבין טרם עת. אנג'לה מחייכת למראה הפליאה בעיניי.

"אמרתי לך שהיום אני מרגישה זקנה, לא כי אני כזאת באמת,” היא צוחקת.

היא מגישה לי זר פרחים. "תחלקי פרח לעוברים ושבים, תאחלי להם יום טוב. זה יעזור לי כיוון שיש לי משימה שעליי למלא."

זה מדהים איך המדרכה מתמלאת פתאום באנשים שמופתעים לקבל ממני פרח לא מעט מהם רוכשים ממני זרים.

המועקה שחשתי הבוקר נעלמת מול החיוכים של האנשים בזמן שאני נוקבת בסכום של עשרים ותשעה דולר ושבעים ושלושה סנט עבור זר.

הדוכן מתרוקן במהרה ונשארו רק שלושה זרים. אני מתפלאת כיוון שדווקא הם היפים בעיניי.

אני רואה את אנג'לה חוזרת משום מקום. משהו השתנה בה. אני מביטה בה ומנסה להבין. "את אוהבת את השמלה שלי?" היא שואלת בביישנות, ורק אז אני שמה לב לשינוי שחל בה.

"את נראית נפלאה!" אני קוראת בהתלהבות ומגישה לה הכסף שקיבלתי עבור מכירת הזרים.

"הבטתי בך. נראית כל כך רגועה וחייכנית. נראה לי שהיית זקוקה לזה היום," היא אומרת ואוספת את הזרים הנותרים, מפרקת אותם ומרכיבה מהם זר אחד גדול. "זה עבורך," היא אומרת.

"תני לי לחשב כמה זה עשרים ותשעה דולר ושבעים ושלושה סנט כפול שלוש," אני אומר לה ברצינות ומכניסה את ידי להוציא את הארנק.

"תמורתן כבר שולמה," היא אומרת, "הבטחתי לקונור לשזור עבורך זר מיוחד. את עזרת לי לבחור את הפרחים."

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם