קוביות קרח
על כזכרון מתוך הדף שלי
בתשוקתי – סיפורים – בר אבידן
בו כותבת סיפורים שהם לא בהכרח מעולמי..
*
27.1.2019
אני עומדת בגבי אליך.
שומעת אותך נכנס אבל עסוקה בענייניי.
אני מרגישה את המבט הרעב שלך לאורך גופי.
הוא שורף אותי, מבעיר בי כל פינה אפשרית בגופי.
אני עוצרת את הנשימה.
אני יודעת שאם אשחרר לא אשלוט בגניחות שיפלטו ממני.
אני עדיין לא מוכנה שתשמע.
עדיין לא מוכנה עדיין להשמיע.
אני מוציאה את המגש עם כדורי הקרח שדאגתי להקפיא כמה שעות קודם.
אני ממלאת חצי כוס ומוזגת משקה ענברי מעליה.
מניחה אותה בקצה של השיש, כדי שתהיה רחוקה מספיק ממני,
שתהיה בהישג יד שלך. אני מודעת כמה קרוב אתה עליי.
למרות שאתה שקט אני מריחה אותך. את הריח המוכר הזה של גבר בתשוקתו, בשעה שהוא מנסה להיות הכי שקט שהוא יכול, כמו פנתר המתביית על טרפו.
אלא אני, שכל כך מצפה לזה, קשובה לזה בכל חושי.
אני יודעת גם שהעובדה שאני לובשת חולצה שקופה, ורק אותה, וכל גופי מוצג לרווחה לפניך עושה את שלה, ומפעילה את דמיונך.
אני מדמיינת את המלחמה שמתנהלת כעת בראשך. האם להתחכך בי באגביות, להראות לי איזו השפעה יש לי עליך, או להתנהג באדישות מעושה.
אני לוקחת עוד כוס וממלאת בה עיגולי קרח בלבד.
"זה בשבילי," אני לוחשת ורק מהמחשבה הזו אני משחררת את האוויר הכלוא בי,
ואתו משחררת גם גניחה.
איני צריכה להסתכל עליך.
אני יודעת מה עושה לך החיוך שמרוח כעת על פני,
אני יודעת שברגע זה התרתי את הרסן ועוד רגע ארגיש את ידיך מטיילות עליי.
אבל אתה, שמכיר את המשחק שלי מלמד אותי לקח.
אתה נותן לי לבעור, אוסף את הכוס בידך והולך להתיישב על הכיסא שניצב בפינה.
רק אחרי דקה ארוכה אתה אומר לי:
"בואי אליי."
ב.א.
