on
נובמבר 22, 2019

בתשוקתי…

לפני כך וכך שנים פנתה אליי מישהי שקראה את מילותיי

וביקשה שאצטרף לקבוצה פרטית שלה ואכתוב עבורם.

הודיתי לה על המילים אבל אמרתי לה שלא מתאים לי.

אני לא מחפשת הרפתקאות מחוץ לנשואיי

ובטח לא לשתף תמונות שלי בערום.

(ימי חמישי אתם יודעים..)

היא הבטיחה לי שזה לא כך, התחברתי לקבוצה,

וכתבתי עבורם.

כשהוחלט לסגור את הקבוצה העברתי את סיפוריי משם

לדף שקראתי לו 'בתשוקתי.'

המילים שכתבתי הם לא תמיד מעולמי הפרטי,

מה שהיה קשה לאנשים להבין.

תמיד הזכרתי את העובדה שאני כותבת,

אין לשכוח זאת,

ולכן לא הכול לקוח מתוך עולמי.

אחרי ההקדמה הזאת הנה זיכרון שעלה היום.

♦️
♦️

22 בנובמבר 2019 ·

עלה כזיכרון מהדף שלי

♦️ סיפור לילה…♦️

*

אני חוזרת הביתה מיום עבודה מעייף.

רק עכשיו אני שמה לב שלא שיניתי את מצבו

של הטלפון מ'שקט' ל'פעיל, '

מה שמסביר את ריבוי ההודעות שקיבלתי

ולא נקראו.

אני לוקחת נשימה עמוקה

לפני שאני עומדת לקרוא אותן.

אני כבר מדמיינת את המילים

ובעיקר את סימני השאלה והקריאה הרבים

שיופיעו בהן.

אני לא טועה.

יש מישהו שמאד כועס עליי כעת.

אתה מאד כועס.

מאד צודק.

אני יודעת שהיום זה היום שלנו.

זו הסיבה גם שמיהרתי לסיים את הישיבה בחופזה,

למרות שנשארו לנו כמה סעיפים פתוחים

שיאלצו לחכות כבר לשבוע הבא.

אני יודעת גם שאני אצטרך להתמודד עם הבוס

ולהמציא לו סיבה הגיונית

מדוע העבודה לא הסתיימה לפני סוף השבוע.

תראה מה אתה עושה לי!

אף פעם לא עזבתי את העבודה

עם ניירת מפוזרת על השולחן,

עם עבודה שלא הסתיימה.

מצד שני,

גם אני לא יכולה לחכות

למה שעתיד בקרוב לקרות בינינו.

אני ממהרת להיכנס למקלחת.

משאירה את דלת הבית לא נעולה.

משאירה את דלת חדר השינה שלי פתוחה.

משאירה את דלת חדר האמבטיה פתוחה.

למרות שאני לא בטוחה שלא תעניש אותי

ותעלם לי כתגובה.

אולי כי אני סומכת מידי על הזיכרון שלך

מהפעם הקודם שהייתי איתך.

המראה על פניך היה מעונה מעט,

נרגש הרבה,

נסער מאד.

כמוני לא רציתי שזה יגמר מהר.

ניסית לשלוט בעצמך,

אבל אתה יודע שאיתי זה לא עובד לך.

אולי כי אני שקטה

כמו מים שקטים,

ופתאום

נסערת כמו טורנדו.

ואולי כי כן הייתי בטוחה

שלא תוכל להתאפק ותגיע.

קודם כל כדי ללמד אותי לקח

על שלא עניתי.

אך בעיקר,

ואני יודעת זאת,

ואתה יודע זאת,

כי אתה יודע מה עתיד לקרות בינינו.

אז צדקתי,

ואתה באת.

כעת אתה צופה בי

בשעה שהמים מלטפים את גופי הערום.

אני לא צריכה לפקוח עיניים כדי לראות אותך.

הנוכחות שלך לידי כל כך חזקה

שהיא מורגשת לי כבר בכל הגוף.

וכל מה שחשבתי קרה,

והרבה יותר,

והרבה יותר טוב.

ב.א.

#בתשוקתי_סיפורים_בר_אבידן

TAGS
RELATED POSTS
טעמו של ממתק

מאי 24, 2023

יצר ותשוקה

נובמבר 21, 2021

לא יודע לענות

ספטמבר 27, 2021

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם